1. על-פי תורת היחסות של איינשטיין, זמן הוא דבר יחסי. כלומר, הוא תלוי במערכת ההתייחסות שבה הוא נמדד. החלטות ה
ממשלה ושריה מאשרות את תורתו של איינשטיין, אך משאירות אותנו, הציבור, במצב של תמיהה מתמדת: האם ומתי מתכוונים הממשלה, שריה ובכיריה למלא את התחייבויותיהם, עליהן הודיעו לציבור או לבג"צ.
2.
שר התחבורה ישראל כץ הודיע בהחלטיות לפני 9 חודשים, באפריל 2011, שאם לא תוצג תוך 4 חודשים (דהיינו, עד אוגוסט 2011) תוכנית מקיפה לפתרון בעיית הבטיחות ברכבת, ולא יפתרו בעיות הניהול וסכסוכי העבודה בה, הוא יסגור את
רכבת ישראל.
בעיות הבטיחות ממשיכות להחריף, עם מצבי כמעט תאונות ושריפת בלמים, העובדים שובתים כל שני וחמישי, אך הרכבת לא נסגרת אלא בימים שעובדיה מחליטים על כך. הזמן שעבר נוצל להוספת תארים לשמו של שר התחבורה (שייקרא מעתה גם שר התשתיות) אך לא לנושאי התחבורה שלשמם מונה.
3. בעניין פינוי מאחזים שנבנו על קרקע פלשתינית פרטית, הודיעה המדינה לבג"צ יותר מפעם אחת כי תפנה את המאחזים האמורים. ב-7.3.11 הגישו מזכיר הממשלה
צבי האוזר ועוזר שר הביטחון אורן ברושי, תצהיר לבג"צ לפיו המאחזים שהוקמו על קרקע פלשתינית פרטית יפונו עד סוף 2011, בהם מעלה רחבעם, גבעת אסף, גבעת הרואה ועוד. דבר לא נעשה כמובן, וכדברי בג"צ עתה: "על המדינה לכבד את ההתחייבויות שקיבלה...לא ניתן יהיה בעניין זה להמשיך בדחייה עד אין קץ". נראה שהממשלה לא תתרשם, ותאמץ את אחת מהצעות החוק שיאפשרו החרמת קרקעות פרטיות, בניגוד לדין הבינ"ל.
4. ביום 18.5.11 הודיע ראש הממשלה
בנימין נתניהו כי הוקם (לשון עבר) מטה סייבר רב-תחומי: תחום ההגנה, תחום הפיתוח התעשייתי ותחום הפיתוח האקדמי. נכון לעכשיו התבטאה הקמת המטה במינוי מנהל, אך לא נעשתה שום פעולה ממשית נוספת, ועל כך יעיד ההאקר הסעודי שעייף מלהמתין למטה שהקים נתניהו, ופרץ בינתיים למאגרי כרטיסי האשראי בישראל.
5. לאחר ששר המשפטים נאמן נתפס בשקר, כאילו נפסלו מועמדות לוועדת טירקל על-ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ובעקבות העתירות לבג"צ בנושא צירוף אשה לוועדה, הוא הודיע לממשלה באוגוסט 2010 (לפני כשנה וחצי), כי אין מקום למנות אשה לוועדה מטעמי יעילות; לדבריו הודיע יו"ר הוועדה שהוועדה סיימה לשמוע עדויות ראשיות, ויש חשיבות מיוחדת לסיום מהיר ככל האפשר של עבודתה.
אשה לא צורפה לוועדה, בניגוד לחוק, אך למרות זאת הסיום המהיר לא התרחש, ודוח הוועדה, שמונתה ביוני 2010, טרם הוגש.
6.היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, הגם שהתמנה לתפקידו בהמלצת שר החוץ ליברמן, ואף ייצג כעו"ד פרטי איל הון שהיה קשור לפרשת ליברמן, לא פסל עצמו מקבלת החלטה לגביו. וינשטיין הודיע כבר במרץ 2010 (לפני שנתיים כמעט), כי יחליט בעניין תוך חודשים ספורים. באוקטובר 2010 התבטא היוע"מ כי אין מנוס מהגשת כתב אישום כנגד ליברמן. באפריל 2011 הודיע וינשטיין כי הוחלט להאשים את שר החוץ בהלבנת הון, קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים והטרדת עד. היום, בינואר 2012, טרם הוגש כתב אישום.
הטיפול בפרשה נמשך כבר 12 שנים, מתוכן תרם כבר וינשטיין שנתיים. אין מקום במדינה מתוקנת לטיפול משפטי שכזה, ולעינויי דין שאינם כתובים בספר החוקים. הפגיעה המתמשכת היא בראש ובראשונה בליברמן, אך גם בציבור כולו עת שר החוץ של מדינת ישראל חשוד בפלילים תקופה כה ארוכה.
7. האמור לעיל מהווה מדגם קטן המתאר את הגמישות המופלאה שסיגלו לעצמם ראשי המדינה בקביעת פערי הזמן לביצוע (או להתחמקות מביצוע) התחייבויותיהם. הממשלה מאששת את תורתו של איינשטיין יותר מכל ניסוי מדעי אחר. הזמן הוא אכן יחסי.
