לאחרונה התחילה לפעול ברמלה קבוצת פעילים שמטרתה לזרז את הטיפול בהסרת מחסום הרכבת על העיר. נושא כאוב זה "מטופל" כבר שנים רבות ללא תוצאות שיביאו לשיפור איכות חיי התושבים, אלו העובדים בעיר ואלו החולפים בה.
הבעיה החמירה בשנים האחרונות עקב הוספת הקווים החדשים, הכפלת הפסים והגדלת תדירות נסיעת הרכבות.
אין ספק ואין עוררין על כך שאמצעי תחבורה זה הוא חשוב וחיוני, הן מבחינת תחבורתית, לאומית, אישית, והן בטיחותית וביטחונית, בתוך כך, אין עוררין שמיקומה הגיאוגרפי של רמלה במרכז המדינה, מחייב שתנועת הרכבות תתבצע דרכה ובגבולותיה.
מאידך, לא ברור לי איך במדינת ישראל של שנת 2012 מדינה שלה לוויינים המסתובבים בחלל, מערכות נשק מהמשוכללות בעולם, מדינה ש-10 מטובי אנשיה זכו בפרס נובל, לא נמצא פתרון לבעיה כל כך קלה וכל כך כואבת לתושבי העיר רמלה והסביבה.
כאשר חושבים ברצינות על התופעה, זה מעורר חלחלה וסלידה. 80 פעם ויותר יורדים מחסומי הרכבת ועוצרים למשך דקות רבות את תנועת כלי הרכב.
מיליוני שעות עבודה מתבזבזות בהמתנה למחסום שיעלה, ויאפשר הגעה לעבודה. כמות ענקית של פליטת גזים מכלי הרכב היה נחסך אילו לא היו עוצרים עשרות אלפי כלי רכב בכל יום בהמתנה שהרכבת תעבור. חיי אדם היו ניצלים אילו ניידות מד"א היו מגיעות במהירות לבתי החולים. עשרות אלפי שקלים היו נחסכים אילו רכבי כיבוי האש היו מגיעים בזמן למוקדי השריפה.
מה עוד צריך לקרות על-מנת שמישהו במדינה יתעורר ויטפל בנושא בצורה יסודית ושורשית???
איפה נבחרי הציבור של רמלה, לוד והמועצות האזוריות? למה שלא יתאחדו ויקימו לובי רציני לטפל בבעיה?
מדברים על תדמית, על איכות חיי התושבים, על הצורך להביא לערים אוכלוסיה חזקה – מי יגיע לעיר סגורה ומסוגרת? מי יהיה מוכן לבזבז שעות רבות ודלק בהמתנה לרכבת שתעבור?
אני קורא לתושבי רמלה והסביבה להתעורר, להצטרף למחאה החברתית הקורמת עור וגידים, ולפעול לשינוי סדרי העדיפות הלאומיים הקשורים בנושא זה.
אני פונה לראשי הרשויות והישובים להתאגד, ליצור מוקד לחץ ולפעול ביתר מרץ לפתרון בעיה כאובה זו. המחאה החברתית שהולכת ומתגבשת יכולה לסייע מאוד לקידום מהלך כה חשוב !!
שמעון גונן – האזרח שאיכפת לו