אינני רוצה להיכנס למכנסיהם של שני האדונים הללו – וסיפוריהם האישיים ממש לא העניין שלפנינו. יחד עם זאת, אינני מקל ראש כהוא זה בסבלן של הנשים שנפגעו מידיהם, מי באופן חמור יותר ומי פחות, והלוואי שעולמן שנפגע יתוקן עד כמה שזה אפשרי במונחי בני אדם. אבל את העיקר מסרבים בני אדם מן הישוב להבין. מסרבים להבין עד העומק הנדרש, כי אפילו מחאות אדירות בכיכרות הזועקות "צדק חברתי" הן כסת"ח של פנינו.
מעולם לא החלטנו לבוא עם עצמנו חשבון, חשבון נפש שאינו דורש חמש יחידות. מקסימום הסכמנו לקבל תוספת של 200 שקל למשכורת או הבטחות (על הנייר) לתוספת מיטות לבתי החולים. מעולם לא דרשנו את הבסיס והמהות החרוטים במגילת זכויות האדם של היקום, ומשורבבים ביבבות-מה גם למגילת העצמאות שלנו.
ההוכחה האולטימטיבית לעומק השקיעה
אם טרם הבין הקורא המצוי מה בדיוק אני טוען עד כה, הנה לכם סימפטום המחלה.
מדוע הבאתי דווקא את שני האדונים קצב ואשל כדוגמה למסר שלי? כי שניהם מהווים את חוד החנית הציבורי/פוליטי שלנו, ומקומם הכביכול שאינו באותו תחום – מהווה בעיניי את ההוכחה האולטימטיבית להבנת עומק השקיעה של כולנו.
תערבבו את האדונים הללו, נשיא מדינה הנבחר על-ידי בית הנבחרים הישראלי, וראש לשכה של ראש ממשלה האחראי לכל דבר הקורה לנו בכל מקום – אין בהם כסמלים - יותר ממה שאלוהים יכול היה לתת בידי בני אדם.
מה מקרינים אדונים אלה? את כל מה שלא היינו רוצים לראות, ואפילו נחשפנו לסרטים זרים כאלה בטלוויזיה. זה רק מגביר את הסלידה והגועל כאשר החשיפה הזו מתפרצת בעברית מעל כל כלי תקשורת.
הציבור מטומטם – לכן הציבור משלם
אם גם עתה יש עדיין מתלבטים שמא מונחים פילוסופיים בלבד לפנינו, ואולי נצא מכל זה בלי מהות קיום חומרית – להלן פתרון חידת חמיצר.
אנחנו, אלה שכל פעם קוראים ושומעים את האימרה הכל כך שכיחה "הציבור מטומטם – לכן הציבור משלם", מוטב שניקח זאת ברצינות יתר, ונדמה זאת להודעה שחס וחלילה קיבלנו סרטן... וכעת, מעבר לצורך להפסיק ללגלג על "עוד בעיה" ו"לי זה לא יקרה" – כי זה כבר קרה... מוטב כי נתנהג ונתמקד בפתרון הבעיה החמורה.
בנקודה קריטית זו, סביר להניח שלא הייתי צריך להוסיף מילה... אלא אם יש עדיין כאלה שמבקשים הכל לפה, ועם כפית ומטלית. בבקשה.
הפוליטיקאים בישראל הביאו את הפוליטיקה והדמוקרטיה לרמת גיחוך וכאוס (אין ניגוד אינטרסים) שכמעט ולא תמצא ישראלי שאינו מקיא לצורך דירוגם של נבחרי העם מ-1 עד 10 (10?... חחחחחח), אבל לפני כל בחירות לכנסת – כולם מתאחדים במחנותיהם ועושים את הבלתי יאומן: לא ניתן למפלגות האחרות לנצח אותנו...
מה נשאר? מנהיגי המפלגות הקיימות מחככים ידיים, ובמקרה ה"גרוע" יובילו מאחוריהם פחות אינטרסנטים שנתלים על עגלת המפלגה השועטת לבית הנבחרים החם והנוח.
מה אני מציע?
שתי אופציות: או שתבין/י את הפואנטה, או שצדקתי בתוצאה הצפויה (שוב) שלעניות דעתי האישית – לא זו הדרך. מספיק ברור? מספיק מנומס? יופי. קחו את זה ועשו בזה ככל שתבינו.
