לא חלפו להן עשרים וארבע שעות מפרסום התוצאות בפריימריז בליכוד, אץ לו רץ לו
גדעון סער להשתחוות בפני אנשי פייגלין, לבקש את חסדם, ובעיקר לקרוץ להם כאומר: דעו, אני "משלכם".
כשר חינוך, סער יודע היטב לעשות חשבון. חמש-עשרה אלף מתפקדי ליכוד אשר סרים למרותו של פייגלין עשויים לחרוץ את גורלו ל״חיסול״ פוליטי ביום דין. ממש כך. אז מה עושה שר מבוהל? נוסע לו להר ברכה, ומגבב בליל סיסמאות אשר יצרו רושם כי הוא מנאמני ארץ ישראל. שומר החומות ומגן ההתיישבות.
אולי, כך הוא סובר, יוכל להסיח את דעתם של אנשיי פייגלין מהתדמית שהוא עצמו כל-כך טרח לטפח שנים כשומרו ומגינו של בית המשפט העליון דווקא. תדמית, אשר כעת, כך מתברר לו, טובה אולי בכלל הציבוריות הישראלית אך תזיק לו מאוד אצל הפייגלינים.
יושרה? זיגזוג? הסחת דעת? הצחקתם אותו. מר סער משוכנע שבאבנטו שרביט ראש הממשלה העתידי, ושום זוטות של יושר ואמת לא יסיטו אותו ממטרתו זו.
כפל לשון, זיגזוגים וחוסר חוט-שידרה
הוא טועה! הפייגלינים לא פראיירים. הם יודעים היטב לזהות בלופרים ולכן דורשים תשלום ״במטבע״ ברור ומובן, ולא בכפל לשון ובזיגזוג סטייל גדעון סער. מה שהוא לא אמר בהר ברכה, חשוב אצלם הרבה יותר ממה שכן אמר. סער לא אמר את אשר היה צריך לומר מבחינתם, לו באמת אש אידיאולוגית והיצמדות לארץ היו משנתו.
כך היה צריך לומר לשיטת פייגלין: ״אני, גדעון סער, מתחייב כי לעולם לא אתמוך, לא אצביע בעד, ולא אעודד מסירת שטח כלשהו ביהודה ובשומרון לשלטון זר״ נקודה. עד שלא יעשה כך, ימצא עצמו מר סער בתפקיד שוטה הכפר. גם נאלץ לומר דברים שאינם מנהמת ליבו וגם ייפסל לבסוף על-ידי הפייגלינים, יען כי אינם מאמינים לו.
בתוך זמן קצר ימצא עצמו סער תחת לחצים להשחיז ולחדד את אמירותיו בעניין אי-נסיגה בשום תנאי משום חלק ביהודה ובשומרון. ההימור שלי? הוא ייכנע ללחצים אלו ויצהיר מעל כל גבעה ותל כי ״חדל סדר נסיגות!״ האם הוא אכן מאמין בכך? כנראה שלא! ומכל המובא להלן דבר אחד ברור וחד: האיש איננו כשיר דיו לתפקיד אליו הוא שואף ובוודאי שלא ניחן ב״חוט-שידרה״ מהסוג הדרוש למנהיג לאומי שפיו וליבו שווים.