פרשת השבוע, פרשת משפטים הכוללת "גן (=53) של מצוות" כהגדרת בעל "מדרש גם", עוסקת בחלק הארי אשר בה ב"מצוות שבין אדם לחברו" ובעיקר, בעניינים הקשורים לשכבה הנחשלת בעם ישראל ואשר זקוקה ונצרכת יותר מכל לחיזוק, סעד ותמך מאסיבי כדי להעמידה על רגליה. ועם כל זאת, לקראת סופה של הפרשה אנו קוראים פסוק הנראה על פני תמוה ושבקריאתו ובניסיון להבינו, כפשט כמו גם לעומק, נשאלו ונכתבו "הררי שאלות ופירושים", והוא:
"ויראו את אלוהי ישראל...ויחזו את האלוהים, ויאכלו וישתו". הייתכן?! אתמהה.
כדי להוסיף היבט נוסף וחשוב הקשור בהרחבת הבנת הפסוק, ובעיקר, משום שהוא היבט יישומי בעבודתו יתברך בחיי היום יום של היהודי, אצטט סיפור שראיתיו במאמרו של הדיין הרה"ג ר' אהרון רון-אל שליט"א, רבה של יהדות תימן בעיר באר שבע, כדלקמן: מארי עמרם מנג'מי זצ"ל שימש כרב ראשי של יהדות שרעב, תימן. כאהרון הכהן היה "אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". פעם אחת הבחין שאחד מתלמידיו לא הגיע לתפילה זה מספר ימים. בערש"ק פרשת "משפטים" הלך הרב לבית התלמיד ומצאו מיסב לשולחנו ואוכל ארוחה דשנה, דבר שהעיד על תיאבון גדול, וכמובן, על בריאות תקינה.
מה עניינה של השכינה אל סיר הבשר?
כשראה התלמיד את המארי הצדיק בפתח הבית, הפסיק אכילתו וקם בהתרגשות לקבל את פני רבו. גער בו הרב ואמר: "מדוע הפסקת לאכול? הייתכן שאתה עוזב את השכינה הקדושה ופונה לבשר ודם"?! התלמיד היה נבוך וענה: "וכי מה עניינה של השכינה אל סיר הבשר"?! השיבו הצדיק בנועם ואמר: "והלא מקרא מפורש הוא בפרשתנו: 'ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו'?!. הרב הצדיק נתכוון לומר לתלמיד את המסר הבא הקשור לעבודת ובעבודת ה' יתברך: מתי האדם יכול להתבונן בגדלות הבורא שהוא בעל יכולת ורב כוח מכל יצורי העולם? - מחד-גיסא, כשהוא רואה עד כמה הקב"ה דואג לכל בריותיו וזן ומפרנס את העולם כולו "מביצי כינים ועד קרני ראמים".
ומאידך-גיסא, ניתן לראות את שפלותו ואפסיותו של האדם עד כמה הוא תלוי בסיר הבשר ובקנקן המים. כאשר רואים את המכלול הזה למדים אנו עד כמה השכינה קרובה היא לאדם. האדם יכול ומסוגל "לראות את האלוהים" בעת שהוא "אוכל ושותה". וכיצד? - כשהוא שומר על מצוות החכמים, מצוות ה' הקשורות למזון ולאוכל, כמו למשל: נטילת ידיים, ברכת המוציא, בציעת הפת, דברי קישור (=תורה) על השולחן וברכת המזון. או אז, יגיע הוא למדרגת "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני י-ה-ו-ה". ודו"ק.