היה כדאי לזכור כי "ציונות" משמעה אמונה כי קיומו של העם היהודי בעולם אינו מובטח עוד בלי כינונה של מדינה יהודית בארץ ישראל. השותפים באמונה הזאת והנמנים עם מקיימיה הלכה למעשה, בקביעת מקום חיותם בארץ ישראל, בבניינה ופיתוחה בכל תחום מתחומי העשייה והיצירה, בהגנה עליה, בטיפוחה כחברת מופת, בשילובה הכלכלי האקדמי התרבותי בקהיליית העמים והמדינות כשוות מעמד וזכויות, אינה שותפות על תנאי.
הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי ציוני סוציאליסט ידרוש קבלת הסוציאליזם כתנאי לציוניותו של הקפיטליסט. הציונות עצמה לא מעלה על הדעת כי הקפיטליסט גוזר כי סוציאליסט אינו יכול להימנות עם הציונות. הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי שמירת המצוות על-פי השולחן ערוך הוא תנאי להשתייכותו הלגיטימית של אדם ציוני הרואה עצמו פטור מקיום מצוות, לקהיליית הציונים.
הציונות עצמה אינה מעלה על הדעת כי חילוני ציוני יפסול דתי ציוני, כי חקלאי ציוני יפסול תעשיין ציוני, כי פרופסור לביולוגיה ציוני המלמד אבולוציה זכאי לשלול מרב ציוני המלמד כי הקדוש ברוך הוא ברא את הבריות כמות שהן בששת ימי בראשית את הזכות להיות ציוני, כי רב ציוני יפסוק לצאן מרעיתו כי אתיאיסט ציוני אינו ציוני, כי מתיישב ציוני באפרתה שבגוש עציון יטביע חותם של פסול ציונות בתעודת זהותו של ציוני שבחר להתגורר בהרצליה פיתוח. זה כל כך פשוט שאי-אפשר אלא לתמוה מדוע זה כל כך לא מובן.
אהבה שהציונות על תנאי רוצה בה
איזו מן רוח משונה שנושבת מגיאוגרפיה של איים אידיאולוגים שעלו לאחרונה מן הים, מטלטלת את הארץ במשבים של ציונות על תנאי המאיימת לעקור מן השורש את מה שהצמיחה הציונות ללא תנאי. היא אינה מסתפקת באהבת מולדת.
היא מבקשת לנער את תושבי הארץ עד שיתוודו אם אהבת הארץ שלהם יונקת מן ההיסטוריה, או מן האמונה הדתית, או מן ההחלטה לעזוב בעבורה את הגלויות ולאמץ אותה מבחירה, או מפני שהאוהב נולד בה ואהבתו את מולדתו היא טבעית, או מפני שהוא נלחם עליה ומתוך שהוא מוסר עליה את נפשו הוא מגלה שהוא אוהב אותה מלכתחילה כמו בדיעבד, או מפני שהוא נתחנך לראות בכל גבולותיה את ארץ חמדת אבותיו.
לא כל האהבות האלה שוות וכשרות. לא כולן מכל מקום, על-פי טלטוליה של הרוח הזאת, הן אהבות ברות וטהורות. אהבת המולדת כשלעצמה אינה מספיקה. היא צריכה להיות אהבה שהציונות על תנאי רוצה בה.
סובב סובב הולך הרוח. היא אינה עוצרת בתפן. היא פוסחת על מעבדות מחקר. היא אינה מבדרת את הצמרות בחצרות המשפט. היא סעורה פתאום ועמודי מאמרי המערכת של עיתונים אחדים עפים בה תלושים וקרועים. מה קורה לה? למה היא חמה ולוטפת בשומרון וזעופה כלשהו בשרון, מדוע היא נכאים מדרום ושוות נפש מצפון?
מאין היא מתבשמת ומביאה ריחות אפרסמון של ציונות ציונית למהדרין וריחות עבשות של ערכים שיש בהם תמהיל דוחה של הרבה נאורות כביכולית, וזכויות אדם, והומניזם אוניברסאלי, ופסוקי נביאים על מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת, שאינם מרוממים את הנפש למרות יופיים האסתטי כי ערכים וזכויות אדם אינם מעידים על זקיפות קומה ומה שאוניברסאלי אינה עושה חסד עם הלאומי, ואלא אם כן הכל מכל הוא ציוני על תנאי נטו-שום ציונות אינה ציונית.
הגיאוגרפיה של האיים האידיאולוגים שעלו לאחרונה מן הים אינה של כאן. היא גיאוגרפיה של גלויות. האיים שעלו מן הים הם איים ששקעו כבר. הם היו כאן כשהעם היהודי היה איים איים,כשלא הייתה הסכמה לאחד את האיים ליבשת מולדת אחת.
כשכל אי ואי טען שהוא היבשת הקיומית האחת, הנכונה, המותרת, המבטיחה גאולה שלימה, וכל האיים האחרים אינם אלא שברי שברים שנפרדו מן האי הנכון. כל אי היה האי הנכון בעיני עצמו, וכל האיים כולם היו שברי יבשת בעיני מי שלא נשבה באי שלו. סוף דבר האיים שקעו. אחד אחד.לא נוטרו לפליטה אלא מעטים שבמעטים מהם יצאו הציונים לבנות באמונה מדינה לכל שרידי האיים כולם, וכולם קיבלו על עצמם להישבע אמונים לציונות אחת בלי לבגוד בהשקפות העולם הכלליות בהם דבקו.
כותונת של כחול ולבן בלבד
האמונה בציונות האחת הצילה את השקפות העולם המגוונות. ההתחברות של הכלל בעבור הכלל, בלי לעזוב את החברות בעולם הדעות הפרטיות השונות, קיימה גם את הכלל וגם את הפרט. הציונות ללא תנאי שהייתה פונדק לכל הרוחות, הייתה לציונות של כתונת פסים מגוונת.
מה מוזר ומה מתמיה הוא כי כתונת הפסים הנהדרת הזאת, כתונת אחת, לעם אחד, למדינה אחת, עם צבעים הרבה, אינה יפה עוד דיה בעיני מי שטוען לבכורה ציונית. מי שלובש אותה נדרש לפשוט אותה כדי לעטות על גבו כתונת שאין בה כחול ולבן וכל צבעי הקשת, אלא כחול ולבן בלבד ,כחול של תנאי ולבן של תנאי,אוניפורמי, דווקני, וכל מי שאינו עומד בתנאי - איי הגלות העולים מן הים מחכים לו על-פי גזירת הטהרנים שאינם סובלים, או אם תרצו-קשה להם, ציונות של כתונת פסים.
