פרשת חוק טל - סוף עידן

מבלי משים, חוק טל ופסיקת בג"צ הקובעת שהחוק אינו חוקתי, מקרבים את קיצו של עידן צבא העם, ופותחים עידן חדש, בלתי מוכר בהוויה הישראלית. לכאורה, פסיקת בג"צ עוררה בקרב אלה המחייבים שירות חובה לכל, תקווה שמא עוול האפליה ייתם. ישנם אולי כאלה הרואים נגד עיניהם גדודים ואוגדות של "מתגייסים חדשים" מתייצבים לשירות חובה. צר לי לאכזב אתכם, שותפיי לדעה, ששירות צבאי חובה הוא מחובותיו של כל אזרח החי במדינת ישראל, אך אל תחזו מראות שלעולם לא יתגשמו. ההפך הוא הנכון: לא זו בלבד שאלה שלא התגייסו עד היום לא יתגייסו גם בעתיד, אלא שהמצב יילך ויידרדר עד שלא תהיה ברירה אלא להחליף את הדיסק ב"מחשב" המקולקל של קברניטינו. דוד בן-גוריון לא אשם המודל של צבא העם אינו יכול להמשיך באותו המסלול. אגב, מעולם לא היה שירות החובה או שירות המילואים נחלתם של כלל אזרחי ישראל. זו פיקציה או תעתוע שבאמצעותם ניסו גורמים שונים לאחז את עינינו. האמת חזקה מכל סיסמה. נכון שבאופן יחסי, אחוז המשרתים בחובה או במילואים היה הרבה יותר גבוה. אלא שבינתיים החברה הישראלית שינתה את פניה והנתונים הדמוגרפיים לא תרמו לחיזוק המיתוס של צבא העם. מוכרת היטב המנטרה של שקרנים פתולוגיים, לפיה בן-גוריון אשם בכל, מאז הפטור משירות צבאי שניתן ל-400 עילויים בתורה כל שנה. בן-גוריון התכוון לשקם את אשר הושמד בתקופת השואה, ולא ליצור מעמד שלם בן עשרות אלפים או יותר שאינם משרתים כלל. בן-גוריון לא הורה שעשרות אלפים לא יעבדו ובכל זאת יקבלו קצבאות מטעם המדינה. מי שטוען ההפך, הוא שקרן. למען ההגינות יש לטעון שגם אחרים הדירו את רגליהם משירות צבאי. מאז ועד היום, היו רבים מאוד שהחלו את השירות ולא סיימו אותו, ומצאו את הדרך להשתחרר. צה"ל מחזיק מנגנון עצום שאמור לטפל בכל אלה אשר אינם מוכנים או אינם מסוגלים, לדבריהם או לקביעתם של מומחים, לשרת בצה"ל או להסתגל לאורח-חיים מסוג זה. זהו בזבוז עצום שאין לו כל תועלת ממשית. מי שיקרא את פסק הדין של בג"צ בנושא חוק טל המשתרע על 126 עמודים לערך, ימצא סקירה היסטורית מקיפה של תולדות צבא העם, כביכול. אם אתם רוצים להבין עד היכן היו מוכנים קברניטינו להרחיק בעוולתם, קיראו, כאמור, את פסק הדין. שווה ניסיון: מודל חדש לא תהיה כל אפשרות לגייס את כל אלה שעד היום לא התגייסו. זו אוטופיה טובה כדי לקדם עניינים פוליטיים נלוזים. יש למצוא אלטרנטיבות מציאותיות, אחרת - נימצא עם המכנסיים למטה. ראשית, יש לעבור למודל של צבא מקצועי-התנדבותי. מובן שלא ניתן לעשות זאת ביום אחד אך מוטב להתחיל בהכנות, שלב אחר שלב. כתבתי על כך מאמרים רבים וסביר להניח שאין צורך לחזור על כך. שנית, אין להירתע מלדרוש מכל אלה שאינם משרתים בצה"ל כיום לעבוד למען הקהילה. למרות שאין כל דמיון בין שירות צבאי לשירות אזרחי, אין לפטור את הלא מתגייסים מחובת השירות בקהילה. אם יסרבו לעשות זאת, יש דרכים להשיב להם כגמולם. אין להעביר שום קצבה לאלה המסרבים לשרת שירות אזרחי, לא ערבים ולא יהודים. חד וחלק. שלישית, מי שאיננו עובד, איננו מביא הביתה משכורת. מי שרוצה לחיות מתרומות, שירווח לו, ובלבד שאין זה כסף של מדינה. מה יותר פשוט מכך? כל ההתבוססות בבוץ הזה מיותרת. הנוסחה פשוטה: שירות אזרחי = קצבה. עבודה ככל אדם אחר = פרנסה. המסרב לשתי הצעות אלה יסתדר לבדו. תנסו ונראה מה יקרה. לפחות תנסו.