השמאל עם הגולן

אפשר להירגע: סוף-סוף לא רק העם עם הגולן, אלא גם השמאל עם הגולן. אפילו השמאל הקיצוני, שללא הרף פיטם את מוחנו בתסריטי ניגוב חומוס בדמשק, אם רק נוותר על הגולן ונניח לחיילים הסורים לשכשך רגליהם במי הכינרת, מבין אחרי כמעט 8,500 קרבנות סוריים שהניח לפתחם הקצב מדמשק בשאר אסד, שבעצם אין עם מי לדבר. ומשהבין זאת, אומנם באיחור אבל הבין סוף-סוף, הודיע הסמן השמאלי במחנה זה, ד"ר אלון ליאל, מייסד 'התנועה לשלום ישראל-סוריה', לחביבו לשעבר ד"ר בשאר אסד, כהאי לישנא: "אפשר להודיע לך רשמית, אדון אסד, שאתה את הגולן לא תקבל, גם אם תתחיל לחייך אלינו ללא הרף. אחרי שני טורי השיניים המפלצתיות שחשפת בשנה האחרונה, אתה יכול לשכוח מאיתנו, שמאל וימין כאחד" - הוא כתב לעריץ הרוצח הסורי בשאר אסד, במאמר שפירסם השבוע [הארץ, 5.3.12] תחת הכותרת: 'אסד יכול לשכוח מהגולן'. לכאורה, הכל טוב ויפה. השמאל הקיצוני חזר בתשובה. אבל צריך היה להיות ברור מראש, שזוהי רק טעות אופטית. השמאל לא יסתפק בהכאה על חטא, וגם לאחר שכל תאוריות השלום המדומיין שלו קרסו, הוא ימשיך להשיא לנו עצות אחיתופל ממאירות. וזה באמת מה שקרה. אחרי שהתרשמנו מאכזבתו הנוגעת ללב של ליאל מן האיש שעד כה ציירו אותו הוא וחבריו במיטב צבעי הפסטל: רופא עיניים הומניסט שהתחנך במערב, לבוש חליפות אירופיות מחוייטות, חובב שלום, מודרניזציה ואינטרנט – באה המַכה החדשה מבית מדרשם: "על ממשלת ישראל, בסיוע החברה האזרחית, להיערך במוצהר וללא דיחוי, לאפשרות של קליטת אזרחים סוריים ברמת הגולן ולהגשת עזרה רפואית והומניטרית לכל אזרח סורי שיחפוץ בכך", דברי ליאל.

מחסה בגולן

הבנתם את זה? אם לא נסגיר את הגולן לאסד, לפחות נמסור אותו לאזרחים סוריים ונממש בדלת האחורית את זכות השיבה הסורית. כך מנסה החבורה הזו, ששום מציאות כואבת אינה מסמאת את עיניה המצועפות בדוֹק של שלום-אך-שווא, לממש את זכות השיבה הסורית לגולן. אפילו כ-8,500 קברים סוריים טריים של קרבנות תאוות הרצח של הרודן האכזר מדמשק, לא הסיטו את האווילים הללו מן התובנה הישנה שלהם: שהגולן צריך להיות מיושב בסורים. גם כשמספר שנות שלטונה של ישראל בגולן עולה על מספר שנות 'בעלותם' של הסורים בחבל ארץ זה. הגולן לדידם הוא סורי, ולעזאזל העובדות. אמנם, כדי להקהות את המכה הם מדברים אומנם על מתן מחסה זמני בגולן, אבל מי כמונו יודע שבמזרח התיכון כל מצב זמני הוא-הוא מצב הקבע (ורק באחרונה נוכחנו בכך מחדש, כשנתקענו כאן עם רבבות מסתנני עבודה סודנים ואריתראים, כעצם בגרון, מבלי יכולת לבלוע או להקיא, וסופם שיזכו באזרחות ישראלית). עצת אחיתופל מתחכמת זו באה מפי מי שהוביל כבר ב-9 באוקטובר 2007 מכתב פומבי לשרת החינוך דאז יולי תמיר, על נייר רשמי של 'התנועה לשלום ישראל סוריה' (שהשם היאה לה צריך היה להיות התנועה לשלום מדומיין עם סוריה), ובו הביעו התנגדות לתוכנית להצעיד 45 אלף תלמידים בעקבות לוחמי הגולן. "פעילות מסוג זה בעיתוי רגיש במיוחד תהווה פרובוקציה מדינית כלפי סוריה", כתבו. "מדינת ישראל נמצאת ערב שיחות מדיניות מכריעות, אליהן תוזמן גם ממשלת סוריה. צעדה... בשטח השנוי במחלוקת קשה... עלולה לפגוע באינטרסים המדיניים של ישראל", הדגישו ליאל וחבריו: הסופר סמי מיכאל, פרופ' יורם פרי, הח"כ לשעבר ממרצ מוסי רז, השגרירים בדימוס אבי פרימור ויצחק ליאור, ד"ר מנחם קליין מאוניברסיטות בר-אילן, ועוד. כולם כאחד הגדירו צעדה של בני נוער בשטחה הריבוני של מדינת ישראל, 'פרובוקציה פוליטית'. לא פחות.

ללא חיץ פיסי

מצד שני, אי-אפשר להאשים רק אותם. גם מנהיגים רציניים יותר דמיינו לעצמם מצב של שלום עם סוריה תמורת ויתור על הגולן וישיבתם של חיילים סוריים חמושים עד קצה שיניהם, לאורך קו שביתת הנשק המופרך של 1949, בין מטולה לכינרת. היו ביניהם נשיאי המדינה (עזר ויצמן אף טבע את חזון ניגוב החומוס בדמשק) וחמישה ראשי ממשלה (כולל נתניהו בקדנציה הראשונה שלו) וגם כמה גנרלים מזדקנים בדימוס. למרבה המזל החבורה הזו הבינה קצת יותר מוקדם מאלון ליאל וחבריו, שאסור להפקיר את רכסי הגולן ומורדותיו ואת חופיה המזרחיים של הכינרת, לידי חיילים סוריים שיתחפרו בטווח 2 מטרים מהאון ועין גב, ישקיפו על כל הגליל המונח על כף ידם, ויחלמו ממרומי קרש הקפיצה הזה על כיבוש הגליל כולו עד חיפה בשלב ראשון – וכלל לא חשוב אם יהיו אלה חייליו של אסד הישן או חיילי השלטון החדש: האחים המוסלמים, אל-קאעידה, הסלפים הרדיקליים (שזכו להצלחה מדהימה במצרים שלאחר מובארק), ושאר אנשי הג'מעה אל-איסלמיה וצדיקי השריעה, מתוגברים בידי חייליו של אחמדיניג'את. רק שבניגוד למצב בחזית המצרית שהולכת ונעשית עויינת (ועדיין אינה שולפת טלפיה בשל החשש לאובדן המיליארדים האמריקנים הזורמים לארץ הנילוס), כאן, בצפון, אין לנו אפילו את החיץ הפיסי של חצי האי סיני, החיוני כל כך במצב זה. המפתיע הוא שחובבי ההיפטרות מן הגולן בחרו כבר אז להציב בראשם דווקא את המומחה המדיני ואיש האקדמיה ד"ר אלון ליאל, שברוב חכמתם המדינית של אהוד ברק ושר החוץ לשעבר שלמה בן עמי, שימש בזמנם מנכ"ל משרד החוץ, וקודם לכן שגריר בדרום אפריקה ובטורקיה. הרי לא יתכן שלא ידעו שזהו אותו ליאל שפעל בהנהלת 'עיר עמים' (שתכליתה, העברת חלקים מירושלים לשליטת הרש"פ, ועידוד הפלשתינים להיאחז בציפורניהם בירושלים למניעת 'יִיהודה') ובמועצה הציבורית של 'בצלם'. באחרונה הוא פירסם באתר אינטרנט אירופי ושמו eurobserver, מאמר שיטנה הטוען כי ישראל הופכת למדינת אפרטהייד, בשל יוזמות החקיקה האחרונות בכנסת בענייני השמאל הרדיקלי, ואף קרא ברוב חוצפה לאיחוד האירופי להתערב בתהליכי החקיקה של הכנסת. "אירופה ושאר הקהילייה הבינלאומית צריכות להבהיר לישראל הבהר היטב שהעולם לא יירתע מלעזור לאותם ישראלים הנאבקים למען פתרון המבוסס על צדק וזכויות אדם". רק שתראו בגלל מי כמעט נתפתינו לרדת מהגולן. יכול להיות שדעותיו של מי שהיה לפרשן קבע בתוכניות תיקשורת רבות, על תקן מייצג השפיות, מושפעות מהלוך רוחה של הקרן לישראל חדשה? ומן העובדה שבראשה עומדת אשתו רחל ליאל?