מתחרה רציני

החלמה מהירה, בעהי"ת חזי, שהוביל את גדוד 890 אל הקרב בטרטור 42, זקוק עכשיו לתעצומות-נפש ולתבונת רופאיו, כדי לעבור את המבחן הקשה, שהוא נמצא בו. בלב חרד, נאחל לו רפואה שלמה והחלמה מהירה, בעזרת רופא חולי עמו ישראל.

עבודה בעיניים

על-מנת שתושבי מדינת ישראל לא ישימו לב, שהנהגתם ויתרה - עוד לפני הרבה שנים - על ריבונות מדינתם על דרום הארץ - מספרים להם סיפורים ואגדות-עם על הצלחות כבירות של מערכת "כיפת ברזל", שטרם הצליחה להרשימני. לעומת זאת, חושפת גם המתקפה הנוכחית על הדרום (מושג נייד וגמיש, לפי הגדרת בני-עוולה ברצועת עזה - לפעמים מגיע עד גדרה, ומי יודע לאן יגיע מחר) את ערוות מערכת הביטחון, שמאבדת בהתמדה ראויה לגנאי כל שארית מהרתעתנו, ואת אי-רצון העלית - המדינית והביטחונית - להגן על תושבי המדינה (בעיקר, בפריפריה) מפני אויביה. כפי שלימדונו, פעם, בבסיס הטירונים של "גולני", "לא יכול - הוא אח של לא רוצה". ראינו את הפקרת העורף הדרומי (חוטף-עזה) לפני הבריחה המטופשת והמושחתת מחבל קטיף ואחריה ואת הפקרת העורף הצפוני במלחמת לבנון השנייה. פה-ושם פולטים בכירים תגובות צורמות - כמו זו של דובר צה"ל, שאמר ששום מדינה לא הייתה מתירה לאויב לעולל זאת לאזרחיה. אלו בבחינת יוצא מן הכלל, המאשר את הכלל. כשהתותחים יורים, אסור לעבור לדום, ולהורות למוח להפסיק לחשוב - כנהוג אצלנו. המתקפה של מחר תהיה חמורה יותר, ולבכירי מערכת ביטחוננו המסואבת אין כל פתרון - פרט למסורתם לפטפט את עצמם לדעת, ולברוח במהירות הרבה ביותר מכל אחריות וגם מכל שטח.

אשכנזי לא נמנה עם האשכנזים

עיריית אור-יהודה קראה רחוב על-שמו של גבי אשכנזי. כיוון שלימדוני, שהבאת דברים בשם אומרם מביאה גאולה לעולם - אצטט את מ', אחד מעמיתיי, במקום להטריחכם בהגיגיי. וכה הוא כתב: "לנשיאנו הדגול, ירום הודו וכבודו, קם מתחרה ברדיפת הכבוד: גבי אשכנזי. "עד עתה לא שמעתי על אדם חי, עדיין צעיר-יחסית ופעיל ואף מחזיק ביומרות להמשיך בתפקידים ציבוריים, המסכים לקריאת רחוב על שמו. כאשר הרעיון הועלה על-ידי חכם-בלילה אחד, הייתי משוכנע שאשכנזי ינפנף אותו בלגלוג עמוק, ויודיע כי יש לו תוכניות לחמישים השנים הבאות. אבל רמטכ"לנו-לשעבר הוא בעל מושגים אחרים. "אצל האשכנזים, שמר אשכנזי ככל הנראה אינו נמנה עמם, זהו מעין 'עין הרע', ולעולם לא קוראים לילד בשמו של אדם חי. אך אדם אחר היה מסרב לא רק מטעמי 'עין הרע', אלא סתם מחמת הצניעות. "אני מקווה שמיכה לינדנשטראוס - שכל המדינה יודעת עד כמה הוא שונא פרסום וכבוד ובורח מהם - יהיה נוכח בטקס, כדי לראות בתצלומים עד כמה הוא אינו מקנא ואינו רוצה שגם על שמו יקראו לרחוב בזרנוגה תחתית, וגם שדן כנר יקריא שם את דוח הביקורת לעילוי כבודו של המנוח החי". ורק בגלל שאני אדם שלילי מיסודי, זה מזכיר לי, כמובן, את הבדיחה על המלון "רויאל ביץ'". ואומרים, שבנוסף לשדרות אשכנזי באור-יהודה, נקראה כיכר על שם הרמטכ"ל לשעבר בשדרות.

שוטה

"מי שמספר סיפורים על דו קיום - הוא שוטה", אמר תושב ותיק במערב חיפה לכתב המקומון זמן חיפה. הוא הגיב על תקיפת שני חיילים בידי ערבים בשכונת בת-גלים. וכמובן, ידי כולם מופנית לעבר המשטרה, שאזלת-ידה מאפשרת את האלימות המתגברת. "... בכל מקרה משטרת חיפה תמשיך לעשות על-מנת לספק לתושבים את תחושת הביטחון לה הם זכאים בדרך של שיתוף פעולה מול תושבי השכונות ונציגיהם" - מסרה למקומון משטרת חיפה. מצד שני, מתלוננים תושבים ביהודה ובשומרון, כי מתחת לאפנו מתפתח גל שלישי של מהומות, שמחוללים הערבים - והשלטונות מתעלמים ממנו, ואינם מוכנים לקשור בין האירועים, או לפעול להפסקתו. הכתובת כבר על הקיר. האם שוב יקראוה רק אחרי שמציאות תתנפץ בפנינו?!

הרחקה

במסגרת הכנותיהם למלחמת העולם השלישית, התאמנו אנשי הפועל תל אביב ואוהדיהם "על רטוב" במגרש הכדורגל. שמעתי בהנאה דיווחים על יצירתיותם, על יכולתם ועל כשירותם, ויש לי כמה שאלות טריוויאליות. למשל, למה קוראים לזה "כדורגל", ולא "אימון חורף"?! חריצת דין - גם משמעתי - נעשית מגוחכת כאשר משווים את מעשי העבריינות ואת הענישה - אפילו לא לאורך זמן ניכר. איני מצליח להבין מדוע לא נקבע, שיש להרחיק את כל המעורבים בפוגרום - שחקנים, מאמנים אוהדים וכל דיכפין - ממגרשי הכדורגל לכל ימי חייהם. ובכלל איזה ערך ספורטיווי יש לאירועי ההתגוששות על מגרשי הכדורגל, ולמה מכים הבריונים בכדור במקום לטבוח איש ברעהו?! מה עולל להם הכדור?! על כך כתב אריק זיו בליכודניק: "מבחן טדי לבלומפילד. עכשיו המבחן הגדול והאמיתי הוא של בית-הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל. האם ינהג עם הפועל תל אביב בכפפות משי או שיהפוך אותה לסמל של ענישה? לרשות בית-הדין יעמוד כי בעשרות מקרים קודמים, בהם קבוצות נענשו בחומרה על עבירות פחותות בהרבה מאלו שביצעו פורעי הפועל במשחק ההפסד בדרבי לצהובים. בית-הדין צריך לקחת את הפועל תל אביב כדוגמה ודרך העונש שתקבל יקבע את הנורמה בעתיד, מקרה כזה יחייב עונש כבד עד הרחקה מהליגה הבכירה. במידה ויקבע עונש ברמה הזאת אני בטוח שמקרה כזה לא יחזור. הרי ליד הפשיסטים האדומים אוהדי בית"ר [ירושלים, כמובן - אב"] נראים חבורה של חננות".

נוהגים בשכרות

קצת קשור לקטע הקודם. כשהלכתי למשחקי-בית של קבוצת הכדורגל (לונגהורנס - ארוכי-הקרן) באוניברסיטה, שלמדתי בה בטקסס, הזהירו אותי, שזה אירוע רב-אלכוהול, וכדי להישמר לנפשי עליי להתנהג היטב - כלומר, להריע לשחקנינו, לנופץ בדגלינו, ולא להיראות מזדהה עם היריב. בעיקר, לא כשהיריבים הם האֶגיס הנוראיים. כיוון שחייב צופה במשחק כדורגל להתבסם עד דלא-ידע, כיצד מגיעים למשחק כזה? יש שמנצלים את הכנסת-האורחים של חברים, שמתגוררים בסמוך לאוניברסיטה. לשם שינוי, סמכנו על פחדנותי. התנזרתי משתייה יום-יומיים לפני המשחק, במהלכו ואחריו - עד שהחזרתי בשלום את הכנופייה לבתיה. התנזרות משתייה אינה מאפיינת את הנהג הישראלי. "הנהג הישראלי אינו חושש להיעצר על-ידי המשטרה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ולפחות 30% נהגו ושתו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה - כך עולה מסקר שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים" - דיווחה מירב ארד באתר החדשות מחלקה ראשונה. המצלמות החדשות, שמאיימים בהן עלינו, אינן יכולות לגלות זאת, אך זה גלוי לעין כל נהג לא-עיוור בכל כבישינו. ממצאי הסקר מגלים, כי נהגי ישראל מודעים לסכנות שבשתיית אלכוהול, אך ממשיכים ללוגמו "לפי הכמות, שלתפיסתם מאפשרת להם להיות כשירים לנהיגה". זאת ועוד, מתוך המדגם עולה, כי הציבור הישראלי סבור, כי קיימות בארץ צריכת מוגזמת של אלכוהול ונהיגה בשכרות. ואוסיף את שתי גרסאותיי לכלל הידוע, "אם שותים - לא נוהגים": "אם שותים - לא מנהיגים"; ו"אם שוטים - לא מנהיגים".

סלט כרוב

אורח אמריקני נחת, לשמחתנו, עלינו. כיוון שכמונו, הוא חובב אכילה ובישול - נזקקתי ליצירתיות רבה באירוחו, למרות אילוצים של דיאטה קשה, שהונחתה עליי. החלטתי להתעלל קצת בקול סלואו - סלט הכרוב המסורתי של האמריקנים - ולהתאימו לצרכיי ולטעמי. הכנתי סלט קל מאוד להכנה ולעיכול, שעושה שמחה בפה. וגם מבחינה תזונתית, הוא נוח ונחמד (אך עתיר באשלגן). ראשית, ויתרתי על המיונז לטובת רוטב דמוי ויניגרט - על בסיס מיץ לימון טרי ושמן זית. שנית, הוספתי ירקות שורש, שגיוונו את הסלט, צבעו אותו בצבע מרענן, והשביחו את טעמו. שלישית, קניתי אצל יובל - חקלאי ידיד, שעוד אכתוב על שדות, חנותו, הנמצאת בכניסה למושב צופית) - כרובים צעירים מאוד. אומנם הם קטנים, ונדרשתי לקצץ כמה ראשים, כדי להאכיל את אורחי, אך הם חסרי קלח ונוחים לחיתוך, רכים וטעימים מאוד. גילוי נאות: זללתי כמעט ראש כרוב צעיר שכזה במהלך הכנת הסלט וגם לא-מעט משאר ירקות השורש.

מצרכים (לשמונה רעבים עד רעבים מאוד):

לסלט:

חצי ראש כרוב בינוני, בלי הקלח, מקוצץ לריבועים של כסמ"ר (אפשר גם לכל קיצוץ אחר. הפעם מצאו הריבועים חן בעיניי) ראש קולרבי בינוני, מקולף ומגורר שני גזרים בינוניים (מעדיף לא מקולפים), מגוררים צנון (או צנוניות - לפי הטעם ולפי ההיצע), מגורר (השתמשתי גם במעט צנון לבן)

להגשה:

קומץ עלי פטרוזיליה, עירית, או בצל ירוק צעיר רצועות פלפל משלל צבעים עגבנייה, פרוסה, או כמה עגבניות שרי משלל צבעים, חצויות פרוסות בצל סגול צנוניות זעירות זיתים מגולענים, או רצועות

לרוטב:

לימון טרי כמה כפות גדושות שמן זית, לפי הטעם כפית זנגוויל (ג'ינג'ר), רצוי טרי, קצוץ דק כף מחוקה דבש תמרים (סילאן), או דבש. לפעמים אני משתמש בדבש חרובים, שמקנה לרוטב ניחוח וטעם מיוחדים וצבע כהה במיוחד שן שום, כתושה, או קצוצה דק (אופציונאלי) פפריקה חריפה פפריקה גרוסה מתוקה כפית חרדל (אני משתמש בחרדל מוכן מתוצרת מעולה. ניתן להשתמש באבקה, ולהוסיף מעט שמן) פלפל שחור גרוס (אפשר להוסיף טיפה טבסקו, או צ'ילי מתוק)

הכנה:

נפצח ברוטב: סוחטים לימון, ומוזגים לצנצנת, שנסגרת היטב. הישמרו מהגרעינים. מוסיפים זנגוויל, דבש, חרדל, שמן, פפריקה חריפה/מתוקה ופלפל שחור. אוהבי שום - זו הזדמנותם. סוגרים את הצנצנת, ומנערים בחוזקה היטב. מניחים לרוטב לנוח, ולהתאקלם. בינתיים, מקצצים את הכרוב. אפשר בסכין, או במעבד מזון. לא מזמן קיבלתי מתנה - מקצץ ירקות לסלט, ואני משתמש בסכינו הגדולה. מגררים את ירקות השורש, ומערבבים אותם היטב עם הכרוב הקצוץ. כשהירקות עורבבו היטב, מחרידים את הרוטב מרבצו, מנערים את צנצנתו, מוזגים את רוב תוכנה על הכרוב, ומערבבים כדי להחדירו לכל אתר ואתר..

הגשה:

מניחים את הסלט בקערה מצוננת, על עלה חסה גדול, צעיר ויפה. מקשטים מלמעלה בעלים ירוקים קצוצים, מערבבים, וטועמים. אם יש צורך - מוסיפים רוטב, כדי שהסלט יהיה נעים לגריסה. מחכים כמה דקות, עד שייספגו הטעמים, ומגישים. לייפוי המנה - אפשר לקשט בפרוסות עגבנייה, בטבעות בצל סגול, ברצועות פלפל, בצנוניות זעירות ו/או בחצאי עגבניות שרי. (איני משתמש במלח. מי שאינם נמנעים ממנו - יכולים להוסיף זיתים פרוסים, רצועות של מלפפונים ושל חצילים ואפילו בצלצלים ופסי זנגוויל. יחי הכיבוש!). בתיאבון!