הדעות בקרב הציבור הערבי ברשתות החברתיות

האירועים בסוריה הדעה הרווחת בקרב הציבור הערבי בכלל מדינות ערב היא, כי בסוריה מתנהלת מלחמת אזרחים. ללא סיוע מבחוץ עלול המאבק להמשך זמן רב. מלבד סיוע כלכלי והומניטרי המשמש כמס שפתיים, הציבור אינו תולה תקווה בסיוע אחר מצד מנהיגי מדינות ערב והליגה הערבית לסיום שפיכות הדמים בסוריה. ההערכה המקובלת גורסת, כי ההנהגה העתידית של סוריה לא תקום באיסטנבול או בפריס אלא תתגבש בתוך סוריה. במקביל, עולה אכזבה מהעדר התייחסות והתערבות ישראלית (גם לאחר דברי שר החוץ ליברמן) במתרחש בסוריה. ככל שמתמשך המאבק ומשטרו של אסד שורד, קיים חשד בקרב הציבור הערבי, כי לישראל אינטרס בהמשך שלטונו של אסד. הציפייה מישראל אינה למעורבות צבאית, אלא לצעדי תמיכה דיפלומטיים, הומניטריים ומחוות אחרות.

ירדן ולבנון

עיניהם של אזרחי ירדן ולבנון נשואות לסוריה ומודאגות מההשלכות האפשריות עקב השתלשלות האירועים. קיים חשש מהתגברות זרם הפליטים ומלחץ גובר על כלכלת המדינות בעקבות התחזקות מגמת הפליטות. א. בקרב הציבור בלבנון יש עיסוק הולך וגובר בסוגיית העברת הנשק מסוריה ללבנון (לחיזבאללה). בראייתם, יקשה הדבר בעתיד על היכולת לפרק את חיזבאללה מנשקו וקיים חשש, כי התחמשות חיזבאללה תוביל לסבב אלימות חדש עם ישראל. עם זאת, הדעה הרווחת, המבטאת ככל הנראה סוג של תחושת לב, היא שחיזבאללה יפעל באופן רציונאלי ולא ייזום פרובוקציה והסלמה מול ישראל. ב. בקרב הציבור בירדן מסיקים, כי אם בעתיד המשטר ה-האשמי בירדן יהא נתון לסכנה מוחשית, סעודיה תחלץ להגנתו, תתייצב לצדו ואף תשלח כוחות (במידת הצורך), כפי שארע בבחריין. לעומתה, אין מצפים לסיוע מצד ישראל לפעול להישרדות המשטר ה-האשמי.

האירועים בעזה

האירועים בעזה זכו לתשומת לב רבה ברשתות החברתיות, אך פחותה מזו שניתנה לאירועים בסוריה. מתוך ההתייחסויות עולות ורווחות כמה מגמות: א. התרופפות שליטת חמאס ברצועה. ברור לכל שחמאס אינו "בעל הבית" היחידי ברצועת עזה וכי אין ביכולתו לאכוף את מרותו. ב. מעורבות אירנית גוברת ברצועה, תוך התייחסות לכך שאירן טרם ויתרה על הרצון להשפיע על הנעשה בעזה וכי היא עודדה, מאחורי הקלעים, את ההסלמה, בניגוד לאינטרסים של חמאס. ג. חשיבות התיווך המצרי (עולה בעיקר ברשתות החברתיות במצרים ובעזה) ותפקידה של מצרים כגורם המוסמך היחידי היכול לגשר בין שני הצדדים. ד. האחים המוסלמים במצרים הובילו קו תקיף נגד ישראל וקראו לגירוש השגריר הישראלי ממצרים. בקרב הציבור המצרי הפעיל ברשתות החברתיות, לא התעוררה דרישה דומה. נקלטה באופן חיובי הגרסה הישראלית, כי הסיכול הממוקד של מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, אחמד קייסי, נועד למנוע פיגוע טרור משולב באזור הגבול בין ישראל למצרים בסיני. עם זאת, הוצגה ביקורת קשה על הרג נשים וילדים על-ידי ישראל. במצרים, חוזרות ועולות הדרישות לבחינתם מחדש של נספחי הסכם השלום בין מצרים לישראל, במיוחד באשר לסעיפים העוסקים בסוגיות הביטחוניות. הגורם העיקרי אשר עורר בתקופה האחרונה את העיסוק החוזר בשאלה זו, היה האיום האמריקני (כחלק ממשבר ה-NGOs בין מצרים וארצות הברית) להפסקת הסיוע הצבאי. נראה, כי האחים המוסלמים והסלפים בוחנים את הסכם השלום על בסיס התמורות הכלכליות למצרים בלבד ולא בראיה של האינטרסים המדיניים-ביטחוניים. טורקיה