את המאמר הזה כדאי לקרוא ולשנן בכל רגע, בכל מקום, ואני ממליץ להקדיש זמן חברה לשינונו בכל בתי הספר והאוניברסיטות בארץ.
יודעים למה קופות החולים, בתי החולים ובתי הקברות מלאים עד אפס מקום?! נדמה לכם שזה כתוצאה מווירוסים. כדאי שתרשמו לעצמכם: גוף בריא מסוגל להתמודד עם כל וירוס טורף או צמחוני – מה שגוף חלש אינו יכול לו, אפילו יעמיסו עליו אינסוף מרשמים של רופאים. אם כך, סביר להניח שגופנו נמצא בסיכון תמידי כתוצאה מפגיעות מגוונות שגורמות להיחלשות כל מנגנוני הביטחון הטבעיים, ובכך משאירים את גופנו חשוף לכל המחלות, מפשוטות ועד מסובכות, המובילות אותנו בסופו של דבר אחרי ייסורים רבים אלי קבר.
חוסר מנהיגות כרוני
נדמה לכם שאת הסיבות לקריסת המערכות בגופנו גורמים אלמנטים לא-אנושיים. כדאי לכולנו להתחיל לחפש את המחדל העיקרי לכל האסונות הפוקדים אותנו – לא בחיפוש אחר הכסף כפי שחיפשו במערב הפרוע אחרי הזהב, אלא בחוסר המנהיגות הכרונית בישראל.
אינני נכנס בכלל ללשכת ראש הממשלה כדי לתקוף את מנהיגותו או חוסר מנהיגותו של הקודקוד התורן. הבעיה כל-כך רחבה, שחוסר המנהיגות צץ מולנו בכל רגע נתון בחיינו, ובכל מקום.
תנו לי נקודת משען ואניף את העולם... אמר ארכימדס. תנו לי נקודת משען ואהפוך את הארץ הזו למקום שיהיה הרבה יותר כיף ובריא לחיות בו. מי אומר את זה? עבדכם הנאמן. לא שחס וחלילה אבקשכם לבחור בי לראשות הממשלה, אלא שבסך-הכל "אני מת" שתקשיבו למה שאני מספר לכם, ומכאן נחפש יחד את הדרך למצוא את המנהיגות האבודה.
זירקו אבן... לא חשוב לאן... ותפגעו בחוסר מנהיגות שבסופו של דבר אתם, הנזקקים לגיבוי שלא ניתן..., משלמים את המחיר.
ייסורי האזרח הקטן
ממה נתחיל? יכולתי לדבר על משרד הרישוי.
רכבת ישראל. האוטובוסים. המוניות. יבואני הרכב. המשאיות. הכבישים. הדואר. בתי החולים. קופות החולים. בתי הקברות. החברות הסלולריות. רשתות המזון. משרד השיכון. תחנות הדלק... על מה לא?! ניקח כדוגמה את המוסד לביטוח לאומי.
האם נזקקתם פעם לקבל את המגיע לכם כחוק מהמוסד הלאומי הזה, וקיבלתם בלי בעיות? הצחקתי אתכם? מעניין שבעת שעברתם את מסע הייסורים במסדרונות ובנבכי הסעיפים והפקידים שם – לא ממש צחקתם. אבל לשלם להם?... ניסיתם לא לשלם להם? שוב הצחקתי אתכם?...
לשאול את הנכים על הטראומה האמיתית שעוברת עליהם בביטוח הלאומי כדי לקבל את זכויותיהם כתוצאה מטראומה "שכיחה" יותר... הנכות עצמה?! לשאול את נפגעי תאונות העבודה?... תאונות הדרכים?... מזונות?... האם ניתן לכמת את הסבל הנוסף הזה על הפגיעה הגופנית והנפשית מעצם התאונה?...
אבל ה"מערכת" חסרת המנהיגות אליה תיאורטית ניתן היה לשאת את העיניים, את הטרוניות, את המשאלות... יודעת "לנהל עצמה" במסדרונות בתי הדין לעבודה (לשם יכולים האומללים לתבוע ככותל הדמעות...), ולצאת ללא כל סעד ותמיכה סבירה. או כמעט ללא כל סעד. כי ה"מערכת" יושבת שם עם אלפי תיקים, ועם "מומחיה" היודעים לבלבל את בית הדין - כדי לנטרל כל תביעה.
אז יש עוד מנגנונים.
מבקר המדינה... משרד המשפטים... טפסי תלונות... יועץ משפטי לממשלה... מח"ש... בח"ש... כח"ש... וכולם ביחד מאורגנים כך שהאזרח הקטן נשאר בסוף עוד יותר קטן, והאזרח הגדול "מצליח" איכשהו אחרי השקעה של מיליונים בעזרת מיטב עורכי הדין, לקבל חצי ממה שיכול היה לקבל.
לו הייתה מנהיגות שדואגת מעצם המנדט שניתן לה... לבצע את תפקידה...