צלם אדם הופך לצל אדם
אנשים שהמון משולהב מריע להם מלחיצים אותי. ולא רק בגלל ההקשר למאורעות יום השואה שעברנו השבוע, אלא באופן כללי ומקיף יותר. כאשר המון משולהב של בני-אדם עומדים מול אדם אחד ומריעים לו, מתרחש אירוע של זיקפה קולקטיבית כלשהי, אורגיה מטורפת של אנרגיות שעיקרן אינו חלק ממהות היקום אלא חלק ממהות הקיום. האנושות שוב הולכת כעדר אחר אדם בשר ודם, מאבדת צלם אנוש ומקבלת בבואה של צל. צל שחור שהופך לעננה שחורה המרחפת אל מעבר לזירה שבה מריעים למולך החדש-ישן. כמו ענק רדיואקטיבי המשאיר אחריו נשורת גרעינית למשך עשרות שנים וגורם להולדתם של בני מומים ובעלי מוטציות של צל החורג מן הצלם.
מגזין TIME ורשימת המאה
המגזין TIME פרסם השבוע את הרשימה השנתית שלו המכילה את 100 האנשים המשפיעים על האנושות בשנה הנוכחית.
בנימין נתניהו נמצא ברשימה והוא רץ מהר להשוויץ בכך. האמת שלא הוא רץ כל-כך מהר. אלה היו צי עוזריו, דובריו, משרתיו, פטפטניו ובעיקר טוקבקניו, שהפיצו (ואולי מוטב לומר הפיצו, כהכנה אולי למילה מתחרזת אחרת שמתקשרת היטב לנושא). בריגדת התקשורת של נתניהו עובדת מהר, מהר מדי. המודל התקשורתי של נתניהו עובד כמו הסלוגן של תוכנית ספורט ששודרה פעם בטלוויזיה הישראלית: "יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק". אבל זה יותר מדי, לפעמים אפילו בשביל דן כנר או כל שכיר חרב אחר.
צללים חוברים לעננת נשורת
ברשימת שורדי הגיבוש לסיירת המאה של TIME, ישנן כמה דמויות המעניקות צל אפל לרשימת הזוכים, ומקנות לרשימה מראה של ארגז פירות רקובים. ארגז הצללים הזה נדמה יותר כארגז המונח אחר כבוד בפינת האשפה של שוק הכרמל, ומחכה לסיירת הזבל של עיריית תל אביב בסופו של יום. זה לא שתפוח אחד מרקיב את כל הארגז, אלא שזה גם הארגז וגם תכולתו. תפוח רקוב אחד כזה, הוא האייתולה עלי חמינאי, מנהיגה הרוחני של אירן, מי שהיה שר ההגנה תחת מנהיג המהפכה האירנית הראשון, ו
אחמדינג'אד נראה על ידו כמו מעודדת מכללות אמריקנית בחצאית מיני ובלונד טבעי. חמינאי מנהיג את אירן כמנהיג דתי, ועושה מלאכה נאמנה בהפרדת הדת האיסלאמית מכל מה שאנושי ואלוהי בה. פרשנותו של חמינאי לרוחניות אינה חריגה בקרב מנהיגים דתיים מדתות אחרות, אלא שהוא מאמץ אל חיקו את תפקיד הילד הרע של "גנון השכינה".
השפעה ופשיעה
רשימת ה-100 של מגזים TIME השנה אינה שונה מרשימותיה בשנים הקודמות, ולצערנו, כנראה גם לא תשנה בהרבה מרשימותיה בשנים הבאות. אם יש צורך בהוכחה לכך שרשימת המשפיעים אינה מדד לאיכות, טיב, אופי, מוסר וערכים, הרי היא משתקפת אלינו מבעד לחיוכם המכוער של נכבדי הרשימה השנה. והרי זהו כוחה של העיתונות (הקלאסית, לא המודרנית), והיא מביאה אלינו את מראה הדברים כפי שהם משתקפים במציאות (לא מדובר כמובן על יומונים מטעם ופרופגנדה קולוניאליסטית קפיטליסטית של מיליארדרים אמריקניים). המגזין מגיש לנו את מדד ההשפעה שלו, וסקירת החיוכים על פני הזוכים מגלה לנו שראש ממשלתנו ומנהיגה הרוחני של אירן זכו לגור יחד בגורד-השחקים הבבילוני, ולשלם ביחד את מיסי ועד הבית בדם חפים מפשע על מזבח הטירוף של המוני המריעים להם בכיכרות. למדד כזה היה צריך לקרוא מדד הפשיעה ולא מדד ההשפעה, אבל בעולם של עריצים משלהבי המונים ומאונני זיקפה קולקטיבית, נגזר עלינו לסיים את המירוץ אל הפיצוץ בהקזת דם לשווא.
הנביא החדש שייוולד לאחר שהצמד הזה יסיים את מלאכתו, כנראה יכתוב במקום "לא תוציא זרע לבטלה", את "לא תוציא דם לבטלה".
It is time, indeed, time for both to go
