אנחנו לא סוריה, ולא בביר זית. אצלנו מותר להפגין, בייחוד במתחמים אקדמיים סגורים, אשר אין בהם חשש סביר לאלימות ושפיכות דמים. אבל השאלה העיקרית היא מה המטרה, איזו מטרה יכולה לעמוד בפני אנשים משכילים, לכאורה שפויים בדעתם, ביוזמם טקס אשר נראה בעיני רבים כלא במקום, המקומם רבים ואשר מביא לפרץ של חידוד פינות ושריטות הדדיות בין שני עמים החיים בישראל; וכאשר ההנהגה של הצד הערבי מחוברת בכל נימי נשמתה לגדולים שבשונאינו, ואצלנו מנגד יש מיעוט שמאלני הזוי הפועל כל הזמן נגד האינטרסים הברורים של היישוב היהודי בארץ ישראל, ומנגד כמות לא קטנה של פנאטים יהודים ימניים אשר ינצלו כל הזדמנות להעמיק את השבר בין יהודים וערבים בארץ ישראל?
התשובה היא אחת: פעמי שלום נשמעים באוויר, לא ממש, אבל ברור לכולם שהחברה הישראלית שבעה ממלחמות ומוכנה להקשיב. החברה הפלשתינית מתארגנת עם הנהגה גם בגדה וגם בעזה, ונראה על כן שהדינאמיקה תקדם את הצדדים לקראת מגעים וניסיונות קירוב. ואת זה השמאל הישראלי לא יכול לסבול, זה יהיה כבר הרבה יותר מדי. אם הימין הוא זה שיפתור גם את הבעיה הפלשתינית, השמאל סיים את תפקידו, בלי שעשה כאן דבר וחצי דבר למען השלום. נהפוך הוא, תמיד הפריע.
המרחק הוא עדיין רב. אלוהים ואללה עדיין מערבבים כאן בסכסוך יותר מדי, ועל כולנו לבקש מהם לעבור לאפריקה לכמה שנים, שם השבר הרבה יותר גדול, אבל הכיוון הוא נכון.
ממשל ישראלי שלא עשו אותו בגרוש, העומד על הדדיות ועל איזון, ומנגד שלטונות אזרחיים שמתגבשים, ועלייה מתמדת ברמת החיים של הערבים בשטחים - אלה פעמי משיח, אלה פעמי פיוס ושלום, ומי שלא שומע אותם, הוא או חירש או אטום.
על אפו וחמתו של השמאל הישראלי
שלי יחימוביץ' הבינה ברוב שכלה שבמצב כזה, עדיף להשפיע על החברה פנימה, כי רק חברה בריאה תהיה מסוגלת לשלם את המחיר הענק של השלום שאיש לא משער עדיין את גודלו, הן לחברה היהודית והן לחברה הערבית. אבל השמאל ההזוי, מניפי דגלי הנכבה, הם אלה שרואים כבר בעיני רוחם את גבולות 67' כאפיזודה חולפת, הם רואים שזכות השיבה תומר כאן בחובת חשיבה, והם חייבים להנציח את המשבר, חייבים להנציח את העימות, כי אחרת מי צריך אותם? לשם מה הם קיימים?
ולאט לאט העימות נופל להם מבין הידיים. את ההסכם עם מצרים הביא בגין - ימין. השמאל הביא את אוסלו הנפל, ואת הפתרון היציב וארוך הטווח מול הפלשתינים יביא שוב הימין, תוך שהוא מציג את השמאל הישראלי ההזוי כתבוסתן, ככלי ריק. זה בלתי אפשרי הדבר הזה, ולכן חייבים לשבש, חייבים לתקוע מקלות בגלגלים.
חייבים גם "לכווץ" את החרדיות (על-פי לשונו הגזענית של
ירון לונדון). כי אם נעשה שלום עם הערבים ויישארו החרדים, אז מה עשינו? כן, זה השמאל ההזוי, זה השמאל ההזוי המלבה את המלחמה, תוך שהוא מתכסה בגלימה צבועה של שוחר שלום ושוויון.
אז בואו לא נתרגש מפרצי הזעם הנוירוטיים של השמאל ההזוי כענישה עצמית של הציבור היהודי. בואו לא ניקח ללב את האיוולת הקיצונית שבפעילות השמאל ההזוי, מדובר בקבוצת שוליים השולטת על מספר מיקרופונים, ואנחנו לא נסגור להם אותם. אנחנו ניתן להם לקשקש ולברבר וליילל, ואנו, ימניים, שמאליים, העיקר ציוניים, בשקט, בצד, נביא את הפתרונות. בואו נחשוב שאלה כוחות ההסחה, כוחות שלא עולים כסף, רק עושים הרבה רעש, צל הרים כהרים, ממש כמו שתרגיל הסחה צריך להיות, כאשר המסיחים בכלל לא יודעים שהם כאלה.
אבל חובה להרחיק השמאל ההזוי מכל עמדה שלטונית (כמובן באופן דמוקרטי). לא נבחר בהם לא לוועד כיתה, לא לוועד בית הספר וודאי שלא להסתדרות ולכנסת. בואו ניתן להם להמשיך ליילל. ואנו נמשיך עם השיירה, חזקים, נאמנים לדרך ועם הפנים לכיוון של פיוס היסטורי של היהודים עם הערבים, של הציונים עם הפלשתינים, על אפו וחמתו של השמאל ההזוי בישראל.