בעיית המסתננים: מיהו פליט?

למרות ההתעוררות התקשורתית האחרונה, בעקבות מספר מקרי פשיעה קשים בהם מעורבים מסתננים, בעיית המסתננים לא התחילה אתמול והיא מלווה אותנו כבר שנים. למרות האירועים האחרונים חובה להדגיש, כי הרוב המכריע של המסתננים לישראל אינם רוצחים, אנסים או גנבים. אני מבקש לעסוק בשאלה כיצד רבים מאותם מסתננים, מסתובבים כשבכיסם תעודת פליט, שהונפקה להם על-ידי נציבות הפליטים של האו"ם, לאחר שהסתננו לישראל. כעובד לשעבר ברשות ההגירה (עד שנת 2006), ומהיכרות עם אנשי הרשות עד היום, אני יכול להעיד, כי מספר הפליטים האמיתיים מבין המסתננים, והכוונה לכאלה שנרדפים במדינתם בגלל דעות פוליטיות, גזע, דת וכדומה, הוא מזערי. מרבית המסתננים מבקשים, באמצעות ההסתננות לישראל, לשפר את תנאי חייהם העלובים במדינות מוצאם, אך בפירוש אינם נרדפים שם. הבעיה היא, שמסתננים רבים למדו את השיטה: הם רצים למשרדי נציבות האו"ם לפליטים הפועלת בישראל, מודיעים שם שהם פליטים ומקבלים תעודת פליט המקנה להם הגנה מפני רשויות ההגירה. קשה מאוד לבדוק מי באמת פליט (כאמור בודדים ביותר) ומי סתם קופץ על העגלה. האם מישהו דרש לבדוק ולפרסם את אמות המידה, לפיהן מקנה נציבות האו"ם לאדם מעמד של פליט, וכיצד היא קובעת מי פליט ומי לא? שאלות אלו חשובות שבעתיים, מכיוון שברור וידוע שנציבות זו אינה מ"חובבי ציון". כמו-כן, עם כל הכעס על התקשורת ואופן סיקורה הסלחני עד היום לבעיית המסתננים, ועל ארגוני הסיוע למיניהם, שתחושה קשה עולה בי בכל פעם שאני שומע את אחד מנציגיהם הצבועים והמתיפייפים, אין להטיל עליהם את האחריות לבעיה הגדולה שנוצרה. האחריות לפתרון הבעיה מוטלת על ממשלות ישראל ומשרדי הממשלה השונים ועליהם לקבל החלטות, גם אם הן קשות וגם אם יזכו אותם בביקורת תקשורתית. מנהיגות אמיתית צריכה לקבל החלטות נכונות, מבלי להתחשב בשיקולים זרים כמו "מה יגידו או יכתבו בתקשורת". למיטב ידיעתי, הממשלה הנוכחית נוקטת מספר צעדים, כמו בניית הגדר בגבול מצרים ובניית מתקן שהייה למסתננים. במקביל מנסים לגרש את מי שניתן חזרה לארצו, אך נושא זה אינו פשוט עקב בעיות משפטיות ודיפלומטיות. אין ספק, כי על הממשלה להיות נחרצת ביותר בטיפולה בבעיית המסתננים ולחשוב על כל דרך למנוע את כניסתם ולגרש את אלו שכבר נמצאים כאן. ברגע שהמסתננים יבינו שאינם רצויים ויראו שהמדינה נחושה לגרשם, זרם המסתננים יילך ויפחת ולבסוף ייעלם. אל לנו לגלות חולשה, כי מדובר בעניין גורלי.