השבוע ציינו את יום ירושלים שזהו היום שבו איחד צה"ל במלחמת ששת-הימים את החלק המזרחי של העיר עם החלק המערבי. אך לפי דעתי המלומדת, לא רק שירושלים אינה מאוחדת, היא מפוצלת למספר חלקים.
למשל, בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים מפגינים זה לצד זה יהודים וערבים. הערבים מפגינים נגד התרחבותם של היהודים (מה שעשוי להוביל לגירושם מהשכונה), ואילו היהודים נגד הפיכתה של ירושלים לעיר ערבית.
חשוב להבהיר שהתפשטותם של יהודים לתוך שכונות ערביות תוביל לתביעות דומות של פלשתינים (כפי שקורה למשל בבית האולפנה בבית-אל) אשר רואים בשטחים אלו שטחים כבושים.
הפתרון פה הוא פשוט: מי שיוכיח בעלות על הקרקע צריך להתיישב בה, ועל הצד השני לכבד זאת ולנטוש לאלתר את הקרקע.
פרשנותו של אולמרט
לרגל יום ירושלים העניק ראש העיר וראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט ראיון נדיר לתקשורת הישראלית, בו הוא אומר שלא ניתן לכונן תהליך שלום מבלי לכונן הסדר בעיר העתיקה.
דברים אלו "הקפיצו" הרבה אנשים, מאחר שמדובר בעבריין ובאיש שנחשב מושחת מכל, אך אם מאזינים לתוכן של הדברים רואים שיש בהם מידה רבה של צדק. ישראל צריכה לוותר על השכונות הערביות שבעוטף ירושלים ולשלוט במקומות הקדושים.
מצבה של העיר
ועוד לא דיברנו על הרכבת הקלה, שהרבה תושבים מתלוננים עליה בצדק, ועל כך שהיא "מתחרדת" וסובלת מעוני. אך למרות כל זאת, אני מעריך את ניסיונותיו של ראש העיר
ניר ברקת לחדש את ירושלים ולהחזיר אליה תושבים שעזבו אותה, בין אם על-ידי קיומם של פסטיבלים הממצבים את העיר כמרכז תרבותי, ובין אם על-ידי הקמת מסעדות עממיות במחירים שווים לכל נפש.
זה עדיין לא מספיק כדי להפוך את ירושלים לעיר מרכזית בישראל, אך זאת התחלה טובה וראויה.