השבוע הייתה לנו אישה אחת, שכאשר יצאה מבית המשפט הודיעה לכולם שהיא מתביישת במדינת ישראל. האישה שדעותיה והישגיה בחיים לא עניינו כל כך את תושבי המדינה בעבר, היא בעלת קופת שרצים, על חלק מהקופה נשפטה עכשיו וזכתה בארבעה חודשי שירות ועל חלק היא עדיין בבחינת נאשמת לכאורה.
שולה זקן, הצל של
אהוד אולמרט, עשתה כמה דברים לביתה בזמן שעבדה כראש לשכתו של רה"מ לשעבר, השר לשעבר וראש עירית ירושלים שעבר.
אחרי קביעת העונש שלה בשבוע שעבר, בעודה מנשקת מזוזות בית המשפט וממוללת דפי ספר התהילים הצמוד, אמרה בתוקף כי היא מתביישת במדינת ישראל! יש להבין מכך כי האישה, עובדת מדינה לשעבר, מתביישת במדינתה. האישה, שהגיעה לדבריה לפת לחם ואי לכך זכתה בפרקליט ציבורי (ללא תשלום שכ"ט) זכות שמקבלים מן המדינה עניי
הארץ ומחוסרי כל יכולת כלכלית שהיא, חגגה בר מצווה לבנה, ברוב פאר והדר, בנוכחות 900 (!) אורחים, ביניהם "צמרת המדינה". גם זה בשבוע שעבר.
יש שלא מתביישים
במקביל אליה יש מישהו, חשוב ממנה, בעל עמדה ונכבדות רבה מאוד בהשוואה למתביישת הזו, וזה רה"מ שלא מתבייש כלל. לאחרונה דרך כוכבו הבינלאומי. מאז קמו לכבודו כ-30 פעם בזמן נאומו בקונגרס האמריקני, מאז צוין כמי שאחראי לכך שכל העולם מתעסק הרבה יותר בסיפור הפצצה האירנית! מאז הופיע על שער הטיים וכונה בשם קינג ביבי וגם קיבל השבוע שלוש כתבות במגזינים בארה"ב וגרמניה, שפת הגוף שלו מתרוננת וחיוך אינסופי מודבק על פניו הקורנות.
מה יש לומר? קשה לקבל כל כך הרבה כבוד ולהישאר צנוע. הצניעות אם היא קיימת, שייכת אולי רק למקבלי פרס נובל, או גדולי עולם אחדים, מעטים. לרוב, הכבוד, בפרט זה שהאדם מקבל מחוץ לארצו ( הרי אין נביא בעירו) מנפח לא פעם את האגו וגורם לקשיים עם הצניעות והענווה.
מכאן שביבי לא מתבייש בכלום. להפך. הוא גאה בכל מעשיו למען המדינה ובכלל ומרגיש על כיפת העולם. בינתיים כאן על פני אדמה מתחוללים להם חיים שאילו קינג ביבי היה שם לב לדבר בזמן ולא עסוק בענייני כבוד כסא והישרדות, היה עוצר את הדבר לפני שישראל, מדינה רדופה ורודפת, מתגוננת ונלחמת, מתקיפה וחיה על חרבה, לא הייתה צריכה לחיות את הצרה הזו בנוסף לכל צרותיה.
בעיית המסתננים-פליטים-מהגרי עבודה מאפריקה, מתקיימת פה כבר שנים אחדות מול עיני כל תל אביבי, אשקלוני, אשדודי, אילתי, באר-שבעי ועוד. כולנו ראינו במו עינינו פליטים רבים ישנים בגנים הציבוריים על הדשא כבר לפני שנים אחדות, אחר כך התחלנו לראות אותם עובדים במסעדות ובבתי קפה, אחר כך ידענו כי התישבו כעולים חדשים בלי תעודות בשכונות שונות ומילאו את הארץ, ובהזדמנויות שונות אנסו שדדו ושינו את הסדר והשלווה של שכניהם ואזרחי ישראל "המארחים". האם ביבי היה עסוק מדי? האם עוזריו בלשכה, עשרות אנשי יחסי הציבור והדוברים שלו והיועצים והשמשים, שר הפנים והחוץ ושר הרווחה לא סיפרו לו? האם לא נסע לסיור בלתי מתוקשר בארץ כדי לראות איך חיים הנתינים? לא קרא עיתונים? בקיצור איפה הוא היה מלבד בעננים של מחיאות הכפיים, החנופה ושער הטיים? האם חשב לרגע שהוא מלכת אנגליה שגם היא הופיעה בדיוק על שער אותו עיתון שהוא הופיע עליו? אולי לא הבין את ההבדל בינו לבין המלכה שהיא אינה נבחרת שהיא מושלת באופן אוטומטי בגלל זכות אבות אבל לא אחראית לענייני המדינה אלא רק לענייני חגיגות?
בקיצור בימים בהם קינג ביבי לא היה פנוי מילאו הפליטים את הארץ והפכו אותה לאנרכיה. הרבה אנשים חסרי בית ועבודה, אזרחות וביטוח בריאות, חסרי עתיד והווה מסתובבים פה ומחפשים מה לעשות. ומה יכול לקרות מאנשים אלה? הרי גם הם רוצים בית, סקס, פרנסה וכל מה שהחיים נותנים. הרי כמו שאמרה לנו אמא בכול פעם שהיינו משחקים ומשתוללים: "זה יגמר בבכי" ותמיד זה נגמר בבכי. אז מה חשב לו ביבי כל הזמן? שזה יעלם מעצמו? או שזה יגמר בבכי? חשב שעם-ההייטק אלוף המחשבים ימחק גם את עשרות אלפי הפליטים המסתובבים פה?
מכלאות ליד הגבול זה לא פתרון לששים עד 80 אלף איש וגם לא כמה אלפים שיוחזרו בסוף למולדתם. יש דברים שצריך לעשות בזמן המתאים ולא אחר כך. יש דברים שחשובים גם יותר משער ומאמר במגזין אמריקני חשוב. יש דברים שהעיתוי שלהם הוא גורלי ובשביל זה צריך מנהיג.
