מענטש ומנצ'קינים כשאומרים על מישהו "מענטש", מתכוונים לומר ביידיש שמדובר באדם בעל יושרה וכבוד, איש בעל נימוסין, מקובל על הבריות, ואדם שנעים להימצא בחברתו. בקיצור, בשפת היומיום שלנו - מדובר על "בחור טוב", כזה שהיית רוצה להיות, או כזה שהיית רוצה שיהיה חברך, ובמיוחד, לעת צרה. ההפך של "מעטנש", הוא "אונמענטש". האונמענטש הוא אדם נאלח, אגואיסטי, כזה שמבחין בין טוב לרע רק כאשר האבחנה הזו משרתת את מטרתו האישית וצרכיו. האונמענטש הוא אדם שיעמוד מנגד בעת הצורך, לא ינקוף אצבע כדי להיטיב עם הסביבה, אלא אם כן מדובר בטובתו האישית. בספרו "הקוסם מארץ עוץ", כתב הסופר ליימן פרנק באום, על שחרור המנצ'קינים. שחרורם הוא המהפכה החברתית של העת ההיא, ויש בספר יותר מאשר רמיזות לגבי דרכם של המנצ'קינים להגיע לשחרור מעול השיעבוד (רמזים רלוונטיים ביותר לימינו אנו). אך לפני שנדבר לשחרור המנצ'קינים והדרך לשחרורם, נכיר מעט את העלילה וכמה מן הדמויות. העלילה על רגל אחת בימינו, ב' זה בית, והעלילה מתחילה כאשר סופת הוריקן עוקרת את ביתה של דורות'י ממקומו, ומעיפה את דורות'י לארץ עוץ. הבית שהועף, נוחת על המכשפה הגדולה מן המזרח, הורג את המכשפה ומשחרר את המנצ'קינים (מענטשקינס?!). למרות שהעלילה מתרחשת במיקום ספרותי של "שום-מקום", גיבורת הספר, הילדה הקטנה דורות'י, היא ילדה אמריקנית שמוצאה בקנזס. מי שירצה, יוכל לראות בה את הנאיביות ותפישת המציאות הילדותית של דפני ליף, אשר מושלכת לארץ עוץ, ומוליכה למסע מרתק שלוש דמויות. שלוש הדמויות המתלוות למסעה של דורות'י, הן דמויות 'חסרות'. איש הפח הוא חסר-לב, הדחליל הוא חסר-מוח, והאריה הוא חסר-אומץ. שלוש הדמויות מתלוות למסעה של דורות'י, על-מנת להגיע אל הקוסם של ארץ עוץ, משום שהגעתם אל הקוסם, עשויה לשחרר את כל הארבעה מעצמם. את דורות'י, אמור הקוסם "לשחרר" ולשלוח חזרה לביתה שבקנזס, לאיש הפח הוא אמור לתת לב, לדחליל הוא אמור לתת שכל, ולאריה הפחדן הוא אמור להעניק אומץ. שלושת החסרים: איש הפח, הדחליל והאריה איש הפח הוא דמות נטולת לב, ומשום כך הוא מצטרף למסעה של דורות'י אל הקוסם מארץ עוץ. הוא נושא בליבו החסר משאלה - לקבל לב. איש הפח אינו עוטה שריון של פח, אלא שהוא ממש עשוי מפח. הפרדוקס הלא מוסבר הוא כיצד מתקיים יצור ללא לב, וכיצד הוא מצליח להבחין בין טוב לרע, בין נכון לשגוי? האם מודל ההישרדות שלו בנוי רק על עוצמת הפח המגן עליו? בהשוואה למאורעות ימינו אנו - האם הישענות רק על כוח חיצוני וכושר הרתעה, המבוסס רק על עוצמה כוחנית, האם יש בכל אלה די כדי לקיים דמות, למשל עם או אומה, בלעדי הלב המנחה את האנושיות? ואם נרחיק מעט ונעמיק - האם דמות נטולת לב הנשענת רק על כוח חיצוני, על גזל קרקעות ועושק כלכלי, על כוחה של המשטרה לתחזק את השלטון ולנטרל את ההמונים המשוועים לצדק, צדק שבהיעדר לב לא ניתן להבין - האם זה אפשרי? לעומת איש הפח, הדחליל העשוי מקש ותבן, הוא נטול שכל. אין מדובר ברפיון שכל, אלא בהיעדרו המוחלט. דורות'י עוזרת להסיר את הדחליל מן המוט שעליו היה תלוי בשדה כדי להפחיד עורבים, ולאחר שהדחליל מוסר מן המוט הוא מצטרף למסעה כדי לקבל מהקוסם "שכל". הלב שעתיד לקבל איש הפח, בצירוף השכל שעתיד לקבל הדחליל, עשויים ליצור צוות מנצח, ממש שילוב של תכונות מנהיגות מן הסוג שהיינו רוצים שיעמוד אל מול ציבור המחאה החברתית שלנו, ויאמר: "לבי אתכם, והשכל יוביל אותנו יחדיו אל המטרה - צדק לכולם". אך רכיב אחד עדיין חסר כדי ליצור את המנהיג האולטימטיבי הזה, וכאן נכנס מקומו של האריה הפחדן. שום מנהיג עם לב ושכל לא יוכל להוציא לפועל תוכנית של יישום צדק חברתי בלעדי הרכיב האחרון והחשוב ביותר - אומץ. האומץ הוא היכולת להפוך חלום למעשה, והוא היכולת להוביל בדרכי חתחתים לא סלולות, מתוך ראייה מפוכחת ודבקות במטרה. כבר נאמר שהעיוורון למטרה (היעדר לב) הוא חולשה גדולה, אך היעדר חזון (פעולת השכל) הוא חולשה גדולה עוד יותר. עדיף עיוורון על פני היעדר חזון. וחזון ללא יכולת מימוש (אומץ), כמוהו כהיעדר חזון. שלושת החסרים באים ללמד את הקורא על העיקרון שמעבר לחוסר ומילוי החוסר, אלא גם דבר מה לגבי השילוב שבין שלוש האיכויות - לב, שכל ואומץ. ולענייננו, אילו העומד בראש היה בעל לב לראות אל ליבם של האזרחים, בעל שכל העסוק פחות בתכסיסים וטריקים להישרדות עצמית, ובעל אומץ לחבר לב ושכל לביצוע החזון, הרי שכולנו היינו כבר מחוץ לארץ עוץ ובדרך לצדק החברתי. ובהיפוך, על דרך החיוב, אילו היה העומד בראש בעל לב, בעל שכל ובעל אומץ, הרי שהמסע אל "הקוסם" היה מיותר. הקוסם, הוא רק תחליף עלוב לכוח המצוי בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. אנו משוועים לפעולה מהירה ונעלמה של "קוסם" שישחרר אותנו מעצמנו, אך כל בעל לב, בעל שכל ואומץ הוא הקוסם שיכול לשחרר את עצמו מן הציפייה שיבוא קוסם אחר וישחרר אותו-אותך-אותי. שחרור המנצ'קינים המנצ'קינים היו משועבדים למכשפה הרעה מן המזרח, והם שוחררו במפתיע, ברגע אחד, הודות ל"נס" שהעיף את ביתה של דורות'י על ראשה של המכשפה הרעה מן המזרח. מותה של המכשפה הרעה מן המזרח משחרר את המנצ'קינים מעול העבדות והופך אותם לאנשים חופשיים. שחרורם של המנצ'קינים מאפשר להם לסייע לאחרים להשתחרר וכך, למשל, שחרורם של העבדים של המכשפה הרעה מן המערב, מאפשר לתקן את איש הפח והדחליל, אשר התפרקו במהלך הקרב שנערך מול המכשפה השנייה, זו של המערב. תהליך השחרור מעבדות של המנצ'קינים ושל כל יתר גיבורי הספר, עובר דרך תלות שיש לכל אחד מהם באיזשהו מעשה קסם שישחרר אותם מעצמם (הדחליל זקוק לשכל, האריה לאומץ ואיש הפח זקוק ללב). גם דורות'י הולכת שולל אחר התפישה שהיא אינה יכולה לחזור הביתה בכוחות עצמה וזקוקה לקוסם של ארץ עוץ לשם כך. גם המנצ'קינים וגם דומיהם מן המערב, לא הבינו שביכולתם להשתחרר מן העבדות, אם רק יפסיקו לחכות למושיע חיצוני שישחרר אותם מעצמם, ומן הכלא הפסיכולוגי שכלא את תפישת המציאות שלהם והפך אותה למעוותת. דורות'י, שהלכה לחפש תשובה לשאלה כיצד לחזור הביתה, לא ראתה שהיה ביכולתה לחזור הביתה בכל עת שחפצה בכך, אולם החיפוש אחר רמזים, כלים, ניסים, ובעיקר - קוסמים שיעשו מעשה קסם ויתנו לה את מה שהיה שלה כל העת - כל אלה היו בעוכריה. גם דורות'י, כמו גם כל גיבורי הספר, היו חופשיים ואיבדו את החופש שלהם רק לאחר שאיבדו את שני המרכיבים: היכולת האישית. לב במקרה של חוסר-לב, שכל במקרה של שיטיון, אומץ במקרים של פחד, דרך במקרה של דורות'י אשר איבדה את הדרך חזרה הביתה, ובעיקר, את השילוב של כל אלה עם היכולת ההדדית לשקף איש לרעהו את היכולות הפנימיות האמיתיות הטבועות בנו מרגע לידתנו ועד יום מותנו, להיות גם בעלי לב, גם בעלי שכל וגם אמיצים. מהפכה חברתית שתכיל את שלושת המרכיבים, תביס כל מכשפה וכל קוסם. דרוש לנו לב טוב שיחבר את כל הפלגים, על הלב להיות מחובר לשכל שיידע להבדיל בין טוב לרע ולתכנן את הדרך הביתה, ושניהם יהיו חייבים להתחבר עם אומץ לצאת לדרך נכונה, ולהוביל את כולנו יחד וכל אחד לחוד, לעבר הארץ המובטחת. כי בנו הדבר. לא ב"קוסם מילכוד" הפח נטול הלב, לא בדחליל הטיפש "נטול הברק" ששכלו הוא כלאו, ולא באריה מקדימה כ"מופז" הפחדן. כי בנו הדבר. לב, שכל ואומץ. בנו, ורק בנו הדבר. יאללה מנצ'קינים, חוזרים לרחוב עם לב, עם שכל ועם אומץ!