לפני כעשר שנים ראיין לארי קינג בתוכניתו ""Larry King Live איל הון אמריקני חדש ואנונימי יחסית, שמקור עושרו היה עלום משהו. לשאלתו של קינג איך עשה את עושרו, השיב הבחור "מעבודה קשה". "עבודה קשה של מי?" שאל שוב קינג, ולא זכה לתשובה מספקת עד סוף הראיון. כפרפרזה מקומית מסוימת ל"עבודתו הקשה" של אותו מתעשר אמריקני ניתן לומר, בעקבות התשובה שנתנה
דפני ליף ל
שרון גל בדף הפייסבוק שלה, שבה ציינה כי היא עובדת לא פחות מ-12 שעות ביום, כי ביסוד ההתפרנסות (או ההתעשרות) מעבודה קשה עומדת תמיד השאלה "עבודה קשה של מי".
מכל מקום ליף, עם כל מעמדה וחשיבותה למחאה ולמהפכה, היא בעיקר משל וסמל לאותם אלה, בעיקר לגרעין האידיאולוגי הקשה של רוטשילד, המשוכנעים בכל ליבם, גם אם לעולם לא יודו בכך, כי פרנסתם ראוי שתגיע גם מעבודתם הקשה של האחרים (בעלי ההכנסות הגבוהות), ואולי בעיקר מהם. זוהי תמצית המוטיבציה הכלכלית-חברתית של רבים מהפורעים מסוף השבוע שעבר (פחות מרבע מנדט) לעקור משורש "ממשלת זדון" השבויה לדידם בקסמו של קפיטליזם חזירי. אם את הסחורה - שלטון סוציאליסטי או מדינת רווחה, רווית תשלומי העברה בלא כל קשר ואכפתיות ליכולתה של המדינה לשאת דבשת תקציבית כזו - אינם מצליחים להשיג בקלפי ולא בהפגנות המונים, אך מתבקש הוא, לפצוח באלימות ול"שרוף את המועדון", ובלבד שיושג מבוקשם. שכן, ברוח דבריו של עידן מילר, טרמפיסט מחאות מקצועי: לא רציתם מהפכה שקטה שבה תעשו כמצוותנו, זכיתם במהפכה אלימה... שבה בשם הדמוקרטיה נעלה על בריקדות ונפרוץ לסניפי בנק, אך נספר לכם שזאת "משטרת ביבי" שאחראית לכל האלימות ודיכוי העם.
תיאוריות קונספירציה הזויות
גם נספר לכם, כפי שאמר מפורשות אחד העצורים, כי "השוטרים הם אלה שניפצו את חלונות הבנקים". נספר לכם עוד שראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, הוא שהורה לראש עיריית תל אביב
רון חולדאי ממפלגת העבודה, שלא לאפשר להקים השנה אוהלים בשדרה. וגם נספר לכם כי רב-ניצב
יוחנן דנינו קיבל הוראות ישירות ממשרד ראש הממשלה לדכא ביד ברזל כל ניסיון למחאה השנה. ואם לא די בכך, גם נספר לכם שביבי מממן בכספים של כולנו גדודי טוקבקיסטים שאינם חדלים להוציא את דיבתן של דפני, סתיו והמחאה רעה.
העובדה שלהאשמות ולהפרכות הללו כמובן אין כל שחר, ושאין ולו בדל של ראיה הקושר את הממשלה להחלטותיהם ומעשיהם של חולדאי ודנינו, כלל אינה רלוונטית לחבורת רוטשילד, שכמובן ממשיכה להאמין, כמיטב אנשי הדת הקנאים, כי הֲבָלֶיה הקונספירטיביים הם דברי אלוהים חיים. בכך כמובן אין חדש תחת השמש הישראלית. תיאוריות קונספירציה הזויות ואינפנטיליות מילאו מאז ומתמיד את מוחם הקודח של ארגונים רדיקליים, בעיקר משמאל, בארץ כמו בעולם. כך, יכולה הייתה סתיו שפיר לקבוע בשנה שעברה בשכנוע עצמי עמוק כי נתניהו יפתח במלחמה בדרום כדי לחסל את המחאה, וכך יכול היה חברהּ לקונספירציה דה-לה-שמאטע, יונתן לוי, לרמוז באותה עת כי לממשלה הייתה יד ורגל במתקפת הטרור מעזה, תוך רמיזה עבה שהיא הזמינה את המתקפה מחמאס כדי להסיט את תשומת הלב מהמחאה.
ניתן אולי היה לקוות כי הפנטזיה הסוציאליסטית, האמונה על הפסוק "ארץ זבת תקציבי רווחה", תפנים ולו חלקית את התזכורת שסקנדינביה ושווייץ זה לא בדיוק כאן - לא מבחינת השמיים האזוריים המתקדרים בעקבות הרנסנס האיסלאמי במצרים, ולא מבחינת ההאטה הכלכלית והגירעונות התקציביים המתרחבים בארץ כמו בעולם המערבי. אך כשנראה כי ראשי המועצה המהפכנית מרוטשילד לא יסכימו לפחות ממימוש מילות השיר "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", קצת קשה לראות סיום באופק לפארסה הפתטית הזו. מה גם שבחבורה הזו תומך עתה ציבור לא קטן, שעבורו כל ניסיון לשמור על הקופה הציבורית, אי-היענות לכל גחמה כספית של "שובתים חברתיים" גם בעתות סגריר כלכליות, מדיניות ביטחוניות, אינו פחות מהתעמרות זדונית של פקידי האוצר והממשלה, בראשות הקפיטליסט החזירי מכולם, בנימין נתניהו.