שלושים שנה שירתי במילואים. לא אפרט את המקומות בהם הייתי. אין לזה כל חשיבות. חייל מוגבל בריאותית שמבצע תפקיד פקידותי בתל אביב תורם לא פחות מ"קרבי" בחטיבה זו או אחרת. הייתי שייך לקבוצה בת עשרות לא רבות של חיילים. במשך השנים הבחנתי כי אני ואחרים ממלאים כל שנה את מכסת המילואים שלנו ומנגד הייתה קבוצה, לא מבוטלת במספרה, שכמעט תמיד חמקה מהשירות בתואנה זו או אחרת. כל טרוניותינו לא הועילו. הם ידעו איך לנצל את ה"פטורים" בצורה נכונה ומדויקת.
האם היה שוויון בנטל? בטח שלא.
זאת ועוד - במקום עבודתי היו כמאה איש, מחציתם גברים ורובם בגיל שבו משרתים במילואים. תמיד הופתעתי לראות כיצד חלק מהם, שנקראו לשירות מילואים, בעלי דרגות וקצינים, עברו כמעט כל יום דרך מקום העבודה, התעניינו מה קורה, הקפידו להופיע באירועים ובישיבות חשובות במשרד, שמא יחליטו משהו שהם לא שותפים בו. כאשר שאלתי אותם כיצד זה מסתדר עם השירות הם הגיבו בהינף יד סלחני: "הפקידה והסמל מנהלים את הכל".
האם זה שוויון בנטל? בטח שלא.
בן-גוריון שיחרר את כולם
בן-גוריון שיחרר רק "400 לומדי תורה" בשנת 1949. מראשית שנות השישים אני בצבא. מעולם לא ראיתי חרדים שמשרתים בצבא. המסקנה: הוא (בן-גוריון), בפועל, שחרר את כולם.
במשך שלושים שנות שלטון השמאל במדינה לא ראינו שום ניסיון אמיתי להשוות את הנשיאה בנטל. אך מאז עלה הימין לשלטון זה הפך לנושא מרכזי בפוליטיקה הישראלית. צביעות כבר הזכרנו?
מנהיגת "מחאת האוהלים" הזועקת מתוך כל אוהל מצוי וכל כיכר פנויה על ה"צדק החברתי" שחסר לה, לא התביישה לקרוא יחד עם אחרים להימנעות משירות בצבא. צביעות כבר הזכרנו, אבל זה כבר גובל בבוגדנות.
מי שיחקור פעם את רמת ההשתמטות מהצבא בעת מלחמת העצמאות - מלחמה שהייתה עבור הישוב היהודי בארץ מלחמה לחיים או למוות - יופתע מהכמות שיגלה ולאו-דווקא בצפון-תל אביב של אז.
בזכות שינוי עמדה סביבתי
אם נבחן את הסיבה האמיתית שגורמת לחלק מאיתנו להתגייס לצבא בלהיטות, לחלק סתם להתגייס, לחלק לנסות להשתמט מבלי שירגישו שהוא משתמט ולרבים אחרים, בעיקר חרדים, להשתמט ללא בושה - נגלה כי הסיבה נעוצה בסביבה שבה אנו גדלים ומתחנכים. לכן השינוי בקרב החרדים והערבים ביחס לשירות צבאי ולאומי יחול רק אם הסביבה האנושית שבה הם גדלים תשנה את עמדתה בנושא השירות בצבא והתרומה למדינה.
חלוקה שווה של הנטל, כל נטל, עומדת ביחס ישיר לזכות לשוויון מלא בזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה. החוק העומד כיום לדיון ציבורי על שוויון בנטל צריך לשקף גם שוויון בזכויות.
זה בצד האוטופי, אך בצד המעשי קשה לשנות מצב ששרר שישים וכמה שנים ביום אחד ובחוק אחד. לכן אני מציע את הפונקציה הבאה:
כל אזרחי ישראל יתייצבו במלאת להם 18 שנה לגיוס.
לאור המצב המדיני בארץ ישראל, יינתן פטור גורף, לפי שעה, לכל האזרחים הערבים, אלא אם ביקשו להתנדב לשירות צבאי או לאומי. לגבי האזרחים החרדים, יהיה לרמטכ"ל, או למי שהוסמך על ידו, שיקול דעת בלעדי ומלא לגבי מי שיגויס לשירות צבאי ומי שיגויס לשירות לאומי. כמו-כן יחליט הרמטכ"ל מי יגויס מיד ומי שירותו יידחה עד חמש שנים מיום התייצבותו או ישוחרר לחלוטין.
מי שיחמוק מהשירות הצבאי או הלאומי, תימנע ממנו וממשפחתו כל תמיכה כספית ממשלתית, ישירה או עקיפה, למשך עשר שנים.
אך למרות הסנקציה המוצעת, החוק לא יצליח לשנות מהותית את המצב אם לא נפעל באופן נמרץ לשינוי תדמית הצבא והשירות הלאומי בעיני הערבים והחרדים.