חקירת חשוד וניהול משפט מערערים שיווי משקל של כל אדם ויהא בעל חוסן נפשי ככל שיהיה. אין מציאות, שיוותר ביד ראש ממשלה מכהן, הכוח גם להגן על עצמו נגד חשד לביצוע עבירה ובוודאי לנהל משפט לטיהור שמו וגם להמשיך לנהל את ענייני המדינה.
ובכלל, על המשטרה והפרקליטות להיות מתלמידי אברהם אבינו, בעלי עין טובה, לראות במי שדבק בו רפש, במי שעלה כנגדו חשד לביצוע עבירה, זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. בל ייכנס בלבם אפילו שמץ של הרהור כי אכן נכון הדבר. שומה על גופים אלה לחטט ולחפש את הזיכוי. אולי העד משקר וכל רצונו לפגוע בחף מפשע. אולי העד מבקש להפיל ראש ממשלה מסיבות אידיאולוגיות ורואה בכך דרך לא דמוקרטית לכפות שינוי לבחירת העם.
תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך?! - אלא ודאי עשה תשובה (תלמוד בבלי ברכות י"ט א').
יהושוע בן פרחיה אומר: והוי דן את כל אדם לכף זכות (אבות פ"א מ"ו). ומי שדן את חבירו לכף זכות, דנים גם אותו מן השמים לכף זכות (שבת קכ"ז ב') בעל השפת אמת מבאר, שאף אם ראית שעשה עבירה והתנהג שלא כשורה, בוודאי שעשה הרבה יותר מעשים טובים ויש בו גם סגולות אחרות ומידות טובות המכריעות אותו לכף זכות.
מחטטים ומחפשים נגעים
הרמב"ם פירש את המשנה בזה הלשון: אם יהיה אדם ידוע כצדיק מפורסם ובעל מעשים טובים, ועשה דבר הנראה רע מכל צד, ואין אדם יכול להכריעו לטובה אלא בדוחק ומציאות רחוקה, ראוי שתבחר באותה אפשרות, ואסור לך לחושדו. ועל זה אמרו "החושד בכשרים לוקה בגופו".
הכלל שכל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הוכרע דינו והורשע, אינו מתקיים בחברה הישראלית המודרנית וחבל. בתחילה מוציאים לעז ואחרי כן מנסים לאשש אותו. מחטטים ומחפשים נגעים ולא מרפים מהחשוד עד שמוצאים עבירה שעבר. על-פי הרמב"ם, תמיד יש לחפש צדדים טובים וחיוביים שיש בחשוד. צריך למצוא המצוות והמעשים הטובים שעשה, ולוודא שהם עולים בכמה וכמה מעלות על השלילה שבו. ורק אם חלילה לא יימצא צידוק לפשע שעשה בוודאי שיש להענישו כדין ואין לרחם עליו. כמאמר חכמים שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. ובוודאי שיש לעשות כן לא מתוך שמחה או קלות ראש ובוודאי שלא מתוך רוע לב אלא מתוך צער רב ובכוונה לתקן את החברה הישראלית שתהא טובה יותר וצודקת יותר.
