מכיוון שחייתי שנים רבות בפריס ראיתי במו עיני את החיים, את החוקים, את הדברים הטובים והיפים שהלוואי ולמדנו אותם מהעם שהישראלים נוטים לבקר: "אני לא סובל את הצרפתים".
כל מי שביקר בפריס בווינה, בפראג, ברומא, ברצלונה ובעוד בירות וערים של אירופה הישנה (כולל אלא ששופצו כליל לאחר הפצצות הגרמנים במלחמה), הולך נפעם ברחובות מול הקתדרלות והארמונות, בתי העיריות, הכיכרות והפארקים, המוזיאונים והבתים בני מאות בשנים ולא רואה בתים מתקלפים, קירות מתנפחים, עם סימני פיצוצים מדאיגים, אווירת חורבות, חזיתות עלובות, שערים חלודים, גשרים מטים ונפולים וכו'. הוא רואה את כל שכיות החמדה כאילו שופצו זה עתה ונראות כמו ביום היוולדן, הכול צבוע ומתוקן, נוצץ וממורק. אף עירייה או רשות לא תרשה לתיירים לראות עתיקות ובתים מתרבויות קודמות במצב שאינו מושלם.
כנסיית הנוטר דם בפריס יפה ומטופחת, מרהיבה ועוצרת נשימה כמו שהייתה בעת שנבנתה במאה ה-12 (בנייתה החל במאה ה-11 והיא נבנתה במהלך כ-300 שנה עד שבנייתה הסתיימה), מזרקות רומא, פסליה הנפלאים, גרמי המדרגות שלה, אזור רומא העתיקה, הרחובות והפיאצות, השדרות, הכול מחודש ומטופח כדי שהמשוטט לו, מתרפק על העבר הרחוק יחוש כאילו בזה הרגע מתרחשת לה ההיסטוריה. כך בברצלונה היפהפייה בה נבנית כבר 150 שנה קתדרלת לה סאגרדה פמילייה, מעלה את יופיה של העיר לגבהים של רוחניות ויופי צרוף, כך גם בווינה עיר הואלסים הארמונות, הגנים, אולמות הקונצרטים ובתי הקפה העתיקים, וכך בפראג שכל מטר מרחובותיה וגשריה קיים כבר יותר מ-1000 שנה בתבניתו הנוכחית, לא יאומן בסגנונותיו, גשריו מגדליו וכו'.
ת"א: בתים עזובים ודירות מוזנחות
כל הערים האלה ואחרות זקנות בהרבה מתל אביב הכל-כך צעירה יחסית, משקיעות בשימור הבניינים והמונומנטים הגנים והפסלים מתוך כבוד לעצמם לתרבות ולתיירים הבאים בהמוניהם ויוצרים חוויה שלא תשכח.
הנה תל אביב צעירה יחסית בת 105, קבלנים מצמיחים מעין גורדי שחקים. מחירי דירות חסרי כל פרופורציה במושגים עולמיים, קצת גינות, מעט פארקים, שלוש וחצי שדרות, בתי קפה בשפע נפתחים ונסגרים, עיר שמשוויציה בגסטרונומיה שלה, עתירת החצילים, הכי טובה ב"חיים הטובים" והכיף. יש כיף בתל אביב בעיר בזכות יפו העתיקה, נמל תל אביב, חוף הים ועוד פרויקטים חדשים ומוצלחים (לא כולל בניין הבימה) והתיאבון העצום של התושבים אוהבי הצגות, מחול, מוזיקה סרטים ולפגוש את החברים בבתי קפה, פאבים ומסעדות מסביב לשעון, ההופכים את העיר לתוססת בכול שעה ביום ובלילה.
כאשר חזרתי לתל אביב אחרי שנים לא מעטות בניכר, נדהמתי מכמות הבתים על גבול החורבות, קירות מתקלפים צהבהבים מטונפים, לבנים ישנות מבצבצות, מדרגות כניסה שבורות, כניסות לבתים כמו אחרי הפצצה, בתים הנראים כעזובים אבל שכר הדירה של כל דירה מוזנחת, הוא מינימום 6,000 שקלים לחודש. המדובר לא בפרברים ושולי העיר והשכונות, אלא בדיזנגוף (למה זכה הרחוב הזה למוניטין? רק לאלוהים פתרונים) בבן יהודה רחוב ותיק משנות ה-30 של המאה הקודמת רחוב ארוך שרוב בתיו מתקלפים ונראים כמו אחרי הפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה באירופה.
ובכן, אותו רחוב בן יהודה הכניסה הראשית לתיירים שמתגוררים ברחוב הירקון העמוס במלונות, מצטיין בבתים מטים לנפול, כניסות שנראות כמו חצרות אחוריות, הזנחה רבת שנים, כיעור. ומה נגיד על רחוב הסלאמס, אלנבי? רחוב היסטורי עם שרידי בתים שהיו פעם שכיות חמדה משנות ה-20 של המאה הקודמת נראים כחורבות. מה קרה? האם כולם פה כל-כך עניים או שאין פה את החוקים הנכונים כמו בפראג, פאריס, וינה ברצלונה ועוד ועוד.
לחייב בשיפוץ את בעלי הבתים
אני מציעה לראש העירייה האיש החרוץ שלא נח לרגע, שמשפץ, לפעמים מצליח ולפעמים נכשל, שמרשה לבעלי הבתים העלובים להחזיק אותם בצורה הזו מבלי להיקנס, לחוקק חוק שייחייב כל בעל בית לשפץ את ביתו שבעיר לפי כללים קבועים. יהיה הדבר עבירה בפרט אצל מי מי שנהנה מרווחי שכר דירה אסטרונומי בבית מט לנפול עלוב והמדכא את חיינו והופך אותנו לעיר שלא דומה לערים היפות בעולם. בלי לוותר לאף אזרח בעל בית, עם עזרה כמו שנותנים עכשיו של תשלומים ארוכי טווח ועם תאריך יעד מוגדר לסיום השיפוץ שלא יסחבו אל הבתים המכוערים האלה מול עינינו עד בוא המשיח. ולא לשכוח שמי ששיפץ את ביתו המוזנח יחוייב לחזור על-כך אחת לכמה שנים בדיוק כמו שעושים באירופה.
זו לא חוכמה לפתוח בית קפה אופנתי בניצוחו של אדריכל צמרת בעיצוב של "המילה האחרונה" כניסה מפוארת, כלים נאים וכו בבנין מט לנפול שמלבד החזית המצוחצחת של הקפה או המסעדה האופנתית - מעל תלויות מרפסות רקובות, פיסות ברזל חלוד מבצבצות, התריסים העלובים והמקולפים בדיותות העליונות הם בני מאה לפחות, קירות מטונפים וכו. ראש עיר שכל-כך אכפת לו לשפר לא ייתכן שלא רואה מה שאנחנו רואים את הבתים המוזנחים. לא ייתכן שירשה לאזרחים לחיות ללא שום התחייבות לאסתטיקה. זה בדיוק כמו להרשות לכלב שלך לעשות את צרכיו על המדרכה ולא לאסוף את צרכיו משם.
מר חולדאי, כאשר נזכה לראות עיר משופצת באמת נוכל לשמוח בעירנו וללכת בגאווה ברחוב. לא מתאים לך להתעלם מהמחדל הזה.