הישיבות נסגרו לחופשת הקיץ, ולפתע רואים משפחות חרדיות מטיילות יחד. זוגות צעירים חרדים נראים כשהם מוליכים יחד ובמשותף עגלת התינוק, אחרי שכל השנה רואים רק את האישה, והבעל לעולם איננו בסביבה. זהו הקיץ , פגרה , ווקאנס. גם ביידיש.
תחילה חשבתי שזה רק בשולים: חבורות נערים לובשי ציציות מטפסים בשטח על ההר עם תרמילים על הגב. חבורות לומדי תורה מדוושות על אופנים בעליות ובשבילי קק"ל, ולובשי מגבעות שחורות נושאים מקל, תרמיל ומפת ניווט, ומשוטטים בואדיות הרי ירושלים.
עוד יש תקלות. רוכבי האופנים גילו לפתע שאין להם משאבה וערכת תיקון, ושתפילות מגינות אומנם על עם ישראל, אבל לא מונעות פנצ'ר בצמיג. כמותם המנווטים גילו באמצע הוואדי שהכיתובים על מפת ה- 1:50,000 הם לא ביידיש, ושהם אומנם יודעים לאתר את המזרח לצרכי תפילה, אבל לא את הצפון על המפה. אבל תמיד מגיע לשטח איזה רוכב חילוני עם פנימית ספייר ומשאבה, או מחלל שמים וזולל שרצים שיודע לסמן להם היכן הם על המפה. נפלאות דרכי השם, ונפלאים שלוחיו.
ואז אתה קולט: החברה מתאמנים! אלה לא טיולי קיץ. החברה מתאמנים באמת לקראת גיוס. בלי ידיעת רבניהם, בלי הבנת הוריהם, הם יוצאים לשטח לצבור כושר, לנווט, לגמוע מרחקים ולהכין עצמם לטירונות. הם מעתיקים את התנהגות בני גילם החילונים ומכינים עצמם נפשית וגופנית לגיוס. הם מצפים לו. הם רוצים אותו. הם חשים שהם מעדיפים לנווט בואדי ולהזיע בטיפוס על הר, ולא להוביל כבר בגיל 19 עגלת תינוק ואישה בהריון נוסף.
בהתחלה זה קצת מצחיק לראות איך הם מזיעים בשטח בחולצה לבנה וציציות ומכנסי שבת שחורים, אבל אח"כ אתה מבין את המצוקה שהם משדרים. הם פשוט נחנקים ונמעכים תחת ברירת המחדל שאליו הם מובלים ע"י הנהגתם.
קדימה חבר'ה, תמשיכו להתאמן. אנחנו נטפל במקביל בעסקנים שלכם (ובפוליטיקאים העלובים שלנו) ונפתח לכם את הדרך. ברוכים הבאים לחברה הישראלית. ואפשר לבוא גם עם כיפה וציצית. רק אל תשכחו בפעם הבאה לקחת לשטח גם משאבת ניפוח וערכת תיקון, או שתי מימיות נוספות. עד למסלול הניווט הראשון בו תקחו גם את המאג. להתראות בבקו"ם. וברוכים השבים, אחים אבודים.