רומני, אובמה או ביבי נגד כל ה-SMALL?

אצל האמריקנים המצב הנו על גבול התיקו. כמעט תמיד בקדנציה הנשיאותית השניה זה כך נראה. אבל מה אצלנו? לכל הדיעות, אפילו זו של הארץ היחס בין הגושים הנו 55/45 לטובת הימין. ואם מנטרלים את הקול הערבי מהגוש השמאלי, היחס דומה יותר ל-60/40. כיצד זה קורה? - ישראל נלחמת על קיומה בעצם כבר 100 שנה. ארה"ב כבר מזמן מתקיימת לבטח. במדינה בסיכון ביטחוני גבוה, הציבור מעמיד עניני ביטחון בראש סולם החשיבות. בארה"ב הטרנד הכלכלי הוא שקובע. מכיוון שבפעמים המעטות בו ניתנה לשמאל בישראל הזדמנות להוביל את המדינה בחמשת העשורים האחרונים הוכח שהעניין תמיד נגמר בטרגדיה ביטחונית. אך טבעי שהציבור לא מוכן להמר יותר. רבין רצה שלום, אך קיבלנו את מתאבדי החמאס. ברק נתן כמעט הכל לפלשתינים, אז קיבלנו שוב חיזבאלה וטרור חמאסי. שרון בחר בנטישת גוש קטיף והנה יש לנו רוב מוצק לחמאס ברצועה. משמעות הדברים הנה, שעם כל הכבוד למוחים מהשנה שעברה, כבודם במקומם רק מונח: במקום השני ברשימה.