היה היה פעם, כך סבתא מספרת, היה היה פעם קרקס...בין חבל לחבל שם דמות מתנדנדת זו דמות הליצן הננס...אחד משיר הילדות שלי שתמיד חשבתי שהוא בין הכי עצובים. האב שעובד עד צאת נשמתו, ולא מדובר במטאפורה אלא הלכה למעשה, ינוח על משכבו בשלום, הבן שלא צחק באמת מעולם, והמציאות. שמש עולה, יורד גם הליל, אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.
כך הם האבות על-פי החוק הישראלי. הם טובים להליכה, לצבא ולמוות על קידוש העניין הציוני/פוסט ציוני, הם טובים לכלכל את הילדים וכל החברה מצפה מהם לכך, שהרי הם גבר גבר כל אחד ואחד מהם. הם טובים. בעצם לא כל כך, מאחר שכאשר אב רוצה להיות אבא במשרה מלאה, החברה מסתכלת עליו בכזאת צורה עקומה ובחסות החוק, כך שלא נותר לרבים אלא להגשים את הציפיות, או במילים אחרות - שמש עולה, יורד גם הליל, אך האב עוד ממשיך....
שינוי נוסחת המזונות
שוחחתי עם חברה טובה לפני כמה ימים, החברה מקבלת ועוזרת לא מעט בנושא השיוויניות במשפחה, נושא שקוראי הבלוג שלי מכירים ויודעים עד כמה אני עוסק בו. החברה אומרת בפה מלא שחוק חזקת הגיל הרך הינו חוק שצריך לעבור מהעולם והוא מהווה אך ורק כסות עלה תאנה לערוותן הגלויה של הארגונים הלכאורה פמיניסטים. היא מחזקת את ידיי כאשר אני אומר שמזונות צריכים להתבסס על-פי נוסחה של צרכי הילד, אל מול זמני שהייה, אל מול משכורות יחסיות, ומוסיפה שהורה שייפר את הבסיס צריך שיהיו תרופות כלכליות בחוק שיתנו תשובה לנושא זה ללא צורך של התערבות בית המשפט. אבל כמה נשים כאלו יש? ויותר מכך כמה גברים בעמדות מפתח גורסים ותומכים בעניין?
דורון הוא איש מכירות בחברה למוצרי חשמל לבנים, שם גנרי לכל מוצרי המטבח והבית הגדולים כגון מקררים, תנורים, מכונות כביסה וכיוצא בזה. לפני כשנתיים דורון התגרש ומאז הוא מתקשה לגמור את החודש, הבעיה המרכזית, כפי שדורון מציג אותה היא שכאשר הוא רוצה לצאת מוקדם, בין עם זה לקחת את שני ילדיו ממוסדות החינוך כל שכן לצאת לימי הורים, אירועים בבית הספר או חס וחלילה כאשר הילד חולה. מקומות העבודה אינם מקבלים זאת בהבנה... מה, לילד אין אימא? נשמעת השאלה ולא פעם דווקא על-ידי גברים, מנהלים ו/או חברים לעבודה, למה דווקא את ?
אלי עובד כמנהל בתחנת מוניות והסעות, מאחר שרצה להיות אב במשרה מלאה לילדיו נלחם והצליח לקבל עבורם משמורת משותפת. אלא שפה נכנס האבסורד. מצד אחד הילדים נמצאים אצל אלי 50% ויותר מהשבוע, הוא דואג לכול מחסורם מקטן ועד גדול, הוא הגיע לכדי הסכמה עם הבעלים של התחנה שבימים בהם הילדים אצלו הוא יוצא מוקדם ואילו בימים בהם הם לא אצלו הוא משלים שעות. המחשבה שיוכל לעבוד פחות שעות לא ריאלית הן מבחינת הדרך בה מסתכלים עליו בעבודה. יש עליך אחריות גדולה, נוהגים לומר שם. ומאידך, למרות העובדה שהילדים שוהים במחיצתו 50% ויותר מהזמן הוא עדין משלם מזונות ומדור לגרושתו שבימים אלו השלימה עבודה בחברה ציבורית, פנתה לעצמאות ומשתכרת פי 4 ויותר ממנו.
אין אפליה אמיתית
הויכוח על משכורות גברים ומשכורות נשים והאפליה הקיימת בין השניים הינו ויכוח עקר. לאחרונה יותר ויותר נשים, מובילות דעה, מודות שאין אפליה אמיתית, יש פה עניין של בחירה מודעת בסדרי עדיפויות, הורה שבוחר להיות הורה אינו יכול להקדיש 100% מהזמן למקום העבודה. אין ספק שזכותן של נשים להיכנס להריון, כל שכן לגדל את משפחתן, כך הוא גם זכותם של הגברים להיות חלק בלתי נפרד מהעניין ובכל המובנים, למעט הנושא הביולוגי שמהותו ברורה. אלא שגם פה מדובר בבחירה.
התזמון של הכניסה להריון, הבחירה בסוג העבודה ולוח הזמנים, מדובר בבחירה מודעת. בחירה שלמעשה הינה סוג של סיפור הביצה והתרנגולת, מחד יש פה הורה שרוצה לממש את זכותו הטבעית להיות הורה, ומאידך מקום עבודה שצריך את העובדים שלו מסורים נאמנים ובשעות שלעיתים מתנגשות בשעות ההורות. אני מוריד את מרבית שעות הבוקר בגין הימצאות במוסדות חינוך למינהם למרות שבגיל הרך גם שם ישנה בעיה. אם על בעל/ת עסק לבחור עובד מתוך שניים שהאחד הינו הורה והשני מקדיש עיתותיו לעבודה - האם הבחירה לא ברורה?
יש פה ג'אגלינג היסטרי בין מקום העבודה להורות, וכן אני מודע לחלוטין למערכת הלחצים והקשיים העומדת בפני כל אם, באשר היא, כאשר היא רוצה גם לממש את ההורות שלה וגם את היכולות שלה כאשת קריירה מכול סוג שהוא. מצד שני אני שואל האם אנשים מודעים לכך שאבות שרוצים, ויש כאלו לא מעט בשנים האחרונות, להיות אבות במשרה מלאה נאלצים לשלם את אותו המחיר ולפעמים גם כבד יותר מאחר שמהם יש ציפיות שאין מאימהות??
אב שרוצה להיות הורה במשרה מלאה, נתקל במערכת לחצים שמהותה לא רק הבחירה במקום העבודה והדרך אלא גם במערכת לחצים שנובעת מתוך המקובל בחברה הישראלית ופה אני חוזר לתחילתו של מאמר זה.
