התפוח הגדול

לגזור ולשמור בעיצומן של ההכנות הקדחתניות לבחירות, כאשר הבטחות הפוליטיקאים נישאות ברמה מכל עֵבר, ומנסרות בחלל האוויר, ברצוני להזכיר לכל חברי הכנסת, אנשי שלומנו הנוגעים בדבר, ולכל עם ישראל (הניצבים מהעבר השני של המתרס הפוליטי) מאמר חז"ל בזו הלשון: "הוו זהירין בָּרָשׁוּת, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו, נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דָחֳקוֹ" (אבות ב, ד). לגזור ולשמור. רצח רומנטי? לא, זו לא הייתה אהבת מוות, ולא אהבה בנוסח רומיאו ויולייה, כפי שהצטיירה בדעת הקהל, אשר שררה בין רז אטיאס ז"ל לבת זוגו. כשם שאין רצח על-רקע רומנטי, כך היה גם בניסיון הרצח של הנערה על-ידי רז. החלטה לרצוח בת זוג מעידה יותר מכל על היחס הרכושני אליה מצד הגבר, כאילו היא קניינו האישי ולא בן אדם בזכות עצמו. מי הסמיך את בן הזוג לקחת חסות על חיי זוגתו ועל קטילתם? למרבה הצער, הכרוניקה הפלילית של רצח נשים בידי בני זוגן מעידה על תפיסה שגויה זו. הגיעה השעה להזים את תפיסת הרצח הרומנטי, אשר עלולה לתת לגיטימציה למקרי רצח נוספים של נשים, ולקרוא לילד בשמו. רצח הוא רצח הוא רצח, אשר בניגוד לפשעים אחרים אין לו תקנה. די לרצח נשים בפרט, ולרצח בכלל. ובא לציון גואל. החמצן של העיתונות אין ספק שאי הופעתו של עיתון הארץ יום אחד, כפי שקרה לאחרונה, מצביעה על שפל חסר תקדים בענף העיתונות הכתובה. ואולם, עיתונוּת היא לא רק תקשורת. עיתונות זה עסק. וכמו כל עסק כלכלי עליו להתנהל על-פי כללי היצע וביקוש, ומתוך התייעלות, כשהתחרותיות היא החמצן לקיומו. לכן על הממשלה להיות מחוץ לעסק ולא לתמוך בעיתונות. תמיכה כספית יוצרת גם תלות פוליטית (עיין ערך ערוץ 1 בטלוויזיה). בעל המאה הוא בעל הדעה כבר אמרנו? וזאת מעֵבר לקשיים תקציביים של הממשלה וסדרי עדיפויות קודמים בתחום הרווחה, הבריאות והחינוך. אז איך זה שהתקשורת עדיין חסרת תודעה בסיסית זו? תסמונת קן הקוקייה 'קן הקוקייה' כבר כאן. מתברר שזה לא רק סרט, וכי המציאות עולה על כל דמיון. מצד אחד זו הקלוּת הבלתי נסבלת, שבָּה אפשר לעבוד על הפסיכיאטרים, והרוצחים, כמו עורכי דינם, נאחזים באפשרות זו של אי שפיות כבקרש הצלה. למלט אותם מאימת הכלא. לדעתי, הפתרון נעוץ בכך שחולי נפש (או מתחזים) יאושפזו, כמו חולים אחרים, במסגרת בית הכלא, כשדין מאסר עולם יחול גם עליהם. מצד שני לא אחת אבחנה פסיכיאטרית שגויה מביאה לאי הערכת מסוכנוּת של החולים ולשחרור מוקדם שלהם ואכן מקרי רצח רבים, שעלו לכותרות, התבצעו על-רקע זה, בייחוד בתוך המשפחה. בשני המקרים, התחזות כמו אבחון לקוי, מדובר בהעדר מיומנות מקצועית של המטפלים (או רשלנות, כגון לגבי אימות הדיווח של המטופל). השאלה היא היכן משרד הבריאות שיתמודד עם הבעיה להבטחת שלום הציבור ומניעת קורבנות מיותרים בעתיד. איפה ארגוני זכויות האדם? טורו של יאיר ניצני ב'שישבת', של העיתון ישראל היום, הוא בדרך כלל טור קליל, המתובל בהומור ונעים לקריאה. אך דומה כי המכתב, שפורסם במדור, של עובד סיני ב'תפוח הגדול' (חברת אפל), השופך אור על תנאי העבדות של הפועלים, הוא חריג בחומרתו. לנוכח תנאי הקיפוח של העובדים, השאלה היא היכן ארגון אונסקו של האו"ם וארגוני זכויות האדם בעולם? לפני שהם מצייצים בלי הפסקה על יחס ישראל לפלשתינים ולעובדים הזרים, או על מצוות ברית המילה, האם לא ראוי שירימו קול צעקה לשיפור תנאי העובדים שהם בשפל? האם לא הגיעה השעה להחרים את 'אפל' על ההתעמרות בהם, בדיוק כפי שעשו כלפי פיטום אווזים, שהחרימו את שיווקם? אז לפחות יש לדאוג לזכויות העובדים הבסיסיות כמו להולכים על ארבע, אם לא יותר.