רק כדוגמה אחת נזכיר את פרשת גבעת האולפנא. שרים, שעד לרגע האחרון ממש, ביקרו בגבעת האולפנה ושללו כל אפשרות שזו תיפגע, הפכו עורם וברגעי ההכרעה עמדו מנגד והפקירו תושבי השכונה ויהודים רבים נוספים לגורלם.
נדמה היה שבראות השרים את המתרחש בתוך הליכוד פנימה יעשו מעשה גבורה ויתמכו בחוק ההסדרה לו היה פוטנציאל להסיר את האיומים, בהווה ובעתיד, מעל מאות ואלפי בתים בהתיישבות. כינוס מרכז הליכוד האחרון והתחזקותם של אנשי
מנהיגות יהודית וקבוצות משמעותיות נוספות, כולן מכוחותינו, אינם יכולים להותיר חיות פוליטיות באדישות ויצר הקיום גובר על הכול, כך חשבתי (או ליתר דיוק -קיוויתי) לתומי.
והנה, ברגע האמת, השרים דווקא יישרו קו עם ראש הממשלה ועמדתו התקיפה נגד החוק.
השלישייה מרידור-איתן-בגין סוגדת למשפט העמים, לבג"ץ של מדינת כל אזרחיה ולשלטון החוק, שבינו לבין אהבת הארץ, צדק ומוסר אין ולא כלום. עמדתם של שלושת אלו נגועה בצביעות והעדר יושרה, שכן אותו "שלטון החוק" אינו חל על בתי ערבים לגביהם יש פסקי דין חלוטים של בתי משפט, המורים על הריסתם. למותר לציין, שנוכח חידלון זה באכיפת החוק ממלאים הצבועים פיהם מים.
השרים, עליהם רבים השליכו יהבם, לאור עמדותיהם הנחרצות התומכות בחוק ההסדרה דלעיל, נעלמו בקול דממה דקה, לעיתים אף בלא להשמיע קול כלל. ניסיונות לגייסם לעמוד בדיבורם נתקלו בחומת שתיקה, תרגילי בריחה והיעלמות ובמקצת המקרים עוינות מופגנת.
מפר סדרתי של הבטחות
מה כבר לא נאמר על נתניהו. איש זה, שכולו רמייה וכחש, הוא מפר סדרתי של הבטחות לבוחר. מרגע שמיקם את עצמו בכיסאו, דומה שהוא מקפיד הקפדה יתירה לבגוד בבוחריו כשהוא עושה זאת בלא להניד עפעף. נתניהו הוא זה שמסר את חברון לשליטת הרוצחים הערבים. נתניהו הצביע בעד הגירוש והחורבן בגוש קטיף וצפון השומרון, מה שלא מפריע לו לטעון היום שהוא היה נגד ה"הינתקות". בנאום בר-אילן ופעמים רבות אחר כך נתניהו הכריז שהוא בעד פתרון שתי מדינות לשני "עמים". ממשלת נתניהו הקפיאה את הבנייה ביו"ש, ולמרות הצהרותיה השקריות הקפאה זו נמשכת בפועל (גם בירושלים) עד עצם היום הזה.
נתניהו התפרסם בעבר כמי שמתנגד לכל שיח עם הטרור. על כך גם כתב ספר ובמשך שנים ארוכות עסק בהסברת עמדה זו אצל אומות העולם. למרות זה, שיחרר לאחרונה מאות רוצחים ערבים מכלאם. זאת עשה למרות שאחיו יוני נתניהו הי"ד נפל על מזבח העיקרון המקודש לפיו אין מנהלים משא-ומתן עם הטרור, אלא נלחמים בו מלחמת חורמה על-מנת להכריעו ולהשמידו.
ראש ממשלת ה"ימין" מחזיק קרוב לצידו את
אהוד ברק, שעוינותו את ההתיישבות היא מן המפורסמות, וביחד שניהם הורסים כל חלקה טובה. בית השלום, בית המכפלה, ירושלים רבתי וחלקים לא קטנים ביש"וב (יהודה שומרון ובנימין) הם רק חלק ממעלליהם של הצמד. מס שפתיים ליהודים משולם מעת לעת, אולם המעשים מדברים בעד עצמם ולא משאירים תקווה, ככל שהדבר תלוי בממשלה הזו ובראשה.
מתעלם מדוח אדמונד לוי
באופן לגמרי לא מפתיע מתעלם נתניהו מדוח
אדמונד לוי, שאימוצו על-ידי הממשלה יסיר באחת את חרפת טליה ששון והמניפסט האנטי-יהודי שחיברה, כשאגב כך יכשיר הדוח את הדרך לבנייה, התפתחות ושגשוג חסרי תקדים. אבי נאום בר-אילן, איש הכזב נתניהו, איננו מעוניין באימוץ הדוח, פשיטא!
המגרש הביתי של נתניהו, מפלגת הליכוד, איננו כבעבר. התפקדות שיטתית ורחבה, לאורך זמן, של יהודים רבים, נאמנים לארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, הייתה לנחשול גדול המשנה סדרי עולם. נתניהו יודע זאת כמו גם הסובבים אותו. שינוי זה לא נעלם לגמרי מעיני רבים, ושרים לא מעטים הפגינו לאורך זמן "קירבה" וחיבה יתרה למתפקדים האמוניים,
משה פייגלין בראשם. השר ארדן החל מצטט את רש"י בכל הזדמנות, השר כץ מזכיר מעל כל במה כיצד למד בישיבה בעבר וישנן דוגמאות נוספות.
אלה ואחרים, שהבטיחו הבטחות ריקות בעניין חוק ההסדרה ועניינים נוספים שהמכנה המשותף לכולם הוא נאמנות לשלמות הארץ, מציגים ברובם עמדות שונות והפוכות בהגיע רגע האמת ודבקים בפטרונם נתניהו. לעניות דעתי זאת הם עושים מתוך שיקולים מוטעים על פיהם עתידו ועתידם הפוליטי יובטחו בדרך זו.
סופם להיעלם מהזירה
ההיסטוריה מלמדת אחרת. באם נתבונן על מפלגת קדימה ומעשה הנבלה של שרון בהקמתה ובביצוע הגירוש והחורבן, נלמד שההצלחה הפוליטית היא קצרת טווח. סופם של המושחתים הגונבים קולות בוחריהם, מועלים באמון שולחיהם ובוגדים בהבטחותיהם לבוחריהם - להיעלם מהזירה - לצערנו, לא לפני שהם גורמים לנזקים לא מבוטלים. מקדימה לא נותר היום מאומה, מלבד אוסף של אנשים מעוררי רחמים ולא רלוונטיים, המנסים להיאחז בקרנות מזבח שאיננו בנמצא...
כל שנותר לקוות הוא שהתהליך יהיה מהיר ושהאירועים והמבחנים בפניהם כולנו עומדים יסתיימו, בכך שיקיץ הקץ על איש הכזבים נתניהו ועל מלחכי פנכתו ועושי דברו השרים הבוגדניים המקיפים אותו.
אינני יודע לנחש כיצד תסתיים מערכת הבחירות הקרובה ומה יהיו פני המפה הפוליטית ויחסי הכוחות החדשים. לא רק גורל בית המכפלה, עמונה וגבעת אסף ייקבעו אלא שעל הפרק עתידה של ארץ ישראל - לא פחות.
יהיה זה תמים לקוות לכך שהפוליטיקאים הבוגדניים בליכוד יהפכו עורם, יחזרו בתשובה ויתקנו דרכיהם. ככל הנראה לא יהיה מנוס גם להבא מהמשך המאבק המייסר והנחוש על כל רגב מאדמתה של הארץ המובטחת. מאבק זה יימשך ואנו איננו רשאים להיחלש או לוותר.
יהיה הרבה יותר קל לשמור על ארץ ישראל, לבנותה ולחזקה, לאחר שיסתלקו מאיתנו וייעלמו אל המדבר הפוליטי
בנימין נתניהו וחבר מרעיו הסובבים אותו, כשכולם כאחד מסובבים את כולנו בכחש. אומנם תרחיש כזה איננו נראה כרגע ריאלי, אך כמאמינים בני מאמינים דומה שרק בהתקיימו ניוושע.