במובנים רבים אובמה מזכיר דמות מוכרת מההיסטוריה שלנו: התלוש היהודי של מפנה המאות ה-19 וה-20. הצעירים היהודים שעזבו את השטייטל היהודי, הסירו את כבלי הדת, אך לא מצאו מנוחה בחברה האזרחית. הם, שהורגלו לזהות את ההשתייכות האתנית שלהם עם ההשתייכות הדתית, היו ברגע היסטורי מכריע חסרי זהות - עד שבאה הציונות וגאלה אותם באַפשרה זהות לאומית, ללא הרכיב הדתי.
מה עשו בעלי הזהות הקרועה, אלו שדחו את הפתרון הציוני, אבל עזבו מזמן את הזהות הדתית? התשובות לכך מגוונות. אחת מהן התבטאה ברצון לפרק את הלאום היהודי, להילחם באפשרויות הזהות המחודשות של עמם שלהם. המאות האחרונות הכירו לנו המוני יהודים כאלה. עד היום אפשר לפגוש בצאצאיהם הביולוגיים והרוחניים בצומתי עימות מסוימים עם מדינת ישראל.
החברה האמריקנית מקוטבת היום יותר משהייתה ערב בחירתו של אובמה. כמו התלוש היהודי, גם אובמה פעל - לאו-דווקא במכוון וביודעין - לפרק את הזהות האמריקנית בעלת הסממנים הרפובליקניים, זו שמעולם לא היה חלק ממנה. אכן, היו שראו באובמה נשיא פוסט-אמריקני ראשון בהיסטוריה, שכן זהותו לא חפפה את הזהות האמריקנית ה"מסורתית", אלא התפרסה על פני מקומות נוספים בגלובוס.
זה לא עניין של תעודת לידה, כפי שניסו לטעון כלפיו, אלא של זהות. בניגוד לאתוס האמריקני כפי שהתגבש במאה ה-20, אובמה לא ביקש להנהיג את העולם החופשי. האליטה האינטלקטואלית הליברלית שתמכה בו מתעבת את אתוס השריף של העולם שארה"ב התהדרה בו.
ואכן, כמעט בכל מוקדי העימות העולמיים, אובמה ביכר קואליציות עם מדינות נוספות כדי "להנהיג מאחור", כפי שסנט בו יריבו הרפובליקני,
מיט רומני. היו שהוסיפו "להנהיג מאחור את שקיעת האימפריה האמריקנית". בעיקר ביקש אובמה להשקיט אותו חלק מהעולם השונא את אמריקה ורואה בה איום על קיומו ועל תרבותו.
כך צפה העולם בראשית כהונתו במה שהתיימר להיות מסע התיקון הגדול אל העולם הערבי והמוסלמי, שקיבל זאת לא כהתפייסות אלא כהליכה לקנוסה של מנהיג המעצמה העולמית. הנה הבדל: בעוד אובמה התוודה בקהיר על "חטאיה" של ארה"ב ש"הכתיבה" לעמים אחרים את רצונה, הטיח כלפיו רומני שהוא לא מקבל את התיאור הזה, שכן "אנחנו לא הכתבנו אלא שיחררנו אותם".
גם סביבתו הקרובה - אשתו וקהילתו הדתית - לא השתייכה לאמריקה הזאת. בית הגידול הדתי שלו בחייו הבוגרים - כנסיית טריניטי בשיקגו, מורו הרוחני, הכומר המבריק והרדיקלי ג'רמיה רייט - פועלים עד היום למען גיבוש זהות נפרדת ממה שנתפס בעיניהם כזהות אמריקנית, שנכפתה עליהם בידי החברה הלבנה. מקורות היניקה שלהם מגיעים עד להוגים מהפכנים כמלקולם אקס וחוגו.
גם הכיוון המדיני שונה. הכנסייה הזאת ודומותיה הן פרו-פלשתיניות. שלא כאוונגליסטים, כנסיות מהסוג של ג'רמיה רייט קוראות את התנ"ך לא כטקסט ריאלי, אלא סמלי. ישראל שבמקרא אינו בהכרח העם היהודי, אלא, למשל, מדינות העולם השלישי בבית העבדים של המערב וכן הלאה. אפשר להבין כיצד משתלבת עלילת הדם של ישראל כמדינת אפרטהייד בתצרף התיאולוגי הזה.
