אין לי כוונה לפלוש לתחומם של עיתונאים ופרשנים פוליטיים, ואין לי מושג אם
דן מרידור, שזה עתה נכשל בבחירות המוקדמות בליכוד, יחבור ל
ציפי לבני ולרשימתה החדשה. הרעיון עצמו לא נראה מופרך כלל, על-רקע המציאות הפוליטית ועל-רקע ההזניה (אם ייסלח לי הביטוי) של החיים הפוליטיים והמפלגתיים בישראל.
כאשר קיימת תרבות פוליטית של אי-נאמנות אנשי ציבור לערכים או למסגרות שאינם משרתים את האינטרסים שלהם, ממילא אין מהלך ציני שלא ניתן לצפות לו, ודומה שאיש כבר אינו מתרגש. דן מרידור, לדוגמה, היה בליכוד, עבר למפלגת המרכז, פלירטט עם קדימה, וכשלא קיבל בה את מה שרצה, חזר לליכוד. כעת, אם יחבור לציפי לבני תחת הדגל של "שלום ושלטון החוק", זה ייראה צעד מתבקש.
מקום ראשון ללבני או כלום
ציפי לבני עצמה לא היססה לעזוב את מפלגתה מיד כשהפסידה בבחירות לראשות התנועה, ולא העמידה עצמה לראשות התנועה על-מנת לסייע לה בבחירות הקרובות. מקום ראשון או כלום - זו עמדתה העקבית של לבני ביחס למפלגתה, וכפי שטוענים בלהט במפלגת "העבודה" וב"יש עתיד", גם ביחס למפלגות אחרות. אחר כך הסבירה לנו "סמל היושרה" שאין כאן שום דבר אישי ושום שיקול של אגו, ואילמלא בער נושא השלום בעצמותיה, היא הייתה מעדיפה לפרוש מהפוליטיקה.
פעם לעגו ל
גולדה מאיר שקיבלה על עצמה את ראשות הממשלה בשם "דין התנועה". כיום המושג נשמע אנכרוניסטי לגמרי - איזה דין? איזו תנועה? ציפי לבני מוכנה לקבל דין אחד והוא דין "התנועה בראשות לבני", שזהו שם רשימתה הטרייה - חם מהתנור של
ראובן אדלר ומשרד יחסי הציבור שלו. רשימות קמות ונופלות - והאדלריזם איתנו לנצח.
חובה מוסרית לא להצביע
למי תצביע בבחירות? שאלה אותי בתי הלומדת את השיעורים הראשונים בפוליטיקה ארץ-ישראלית. הפעם, עניתי, בהחלט ייתכן שלא אצביע. האם לא תמלא את חובתך האזרחית? שאלה אותי הבת בטון חמור (זה מה שמלמדים היום בשיעורי אזרחות?). אין בישראל חובה חוקית להצביע, עניתי, ומבחינה מוסרית על-רקע מה שמתחולל היום בפוליטיקה הישראלית, נכון יותר לדבר על חובה מוסרית שלא להשתתף בבחירות.
כדאי לפתח את הטיעון הזה. אנחנו עדים לכך שאישי הציבור שלנו אינם נאמנים לכלום - לא לרעיון, לא לדרך ולא לתוכנית פוליטית. הם בוודאי אינם נאמנים לשותפים, או לתנועה פוליטית ואין שום צעד שאינם מוכנים לנקוט בו, ובלבד שיישארו על הגלגל הפוליטי. בעצם הצבעתו, האזרח מביע אמון בשיטה ובאנשים נפסדים שאין לתת בהם אמון. השתתפות בהצבעה הופכת כל אחד מאתנו לשותף לדבר עבירה. אי-השתתפות בבחירות משמעה שבבוקר שאחרי נוכל לפחות להביט בראי במצפון נקי.