הצטרפותו של ח"כ
עמיר פרץ לרשימה של
ציפי לבני, נפלה בהפתעה מוחלטת שהותירה את מפלגת העבודה ואת
יאיר לפיד נדהמים והמומים. במחשבה שניה, הדברים מתחילים להסתדר, ודומה שכל דבר מוצא את מקומו. בשפה היפה שלנו קוראים לזה מצא מין את מינו. לבני, שניקיון כפיה כבר לא יכול להיות מוכתם יותר, מציגה את הצטרפותו של עמיר, כמו זאת של מצנע, כדבר מבורך וצח כשלג.
לבני מוכיחה יכולת נדירה לראיה סלקטיבית ובפראפרזה על האמירה "מה שלא יודעים לא כואב", נוהגת לבני ב"מה שלא נוח לא רואים". בהתאם, לבני בוחרת להתעלם מצעדם הבעייתי ונטול המוסריות, של מצנע ופרץ, שניהם אגב בעברם, יו"ר של מפלגת העבודה. השניים למי שלא זוכר, חתמו במהלך התמודדותם האחרונה על תפקיד יו"ר העבודה, על מסמך התחייבות שלא לעזוב את מפלגת העבודה, במידה ולא יבחרו. בנטישתם את המפלגה, ובבוחרם להצטרף למי שמסתמנת כיריבה רצינית למפלגת העבודה, העידו אלף מונים על שווי התחייבותם, ועל אמינותם הציבורית.
עלבון אישי
לבוחרים זוהי אמירה ברורה, ואפשרות נדירה לגילוי תכונות שבדרך כלל מוסוות היטב בקרב פוליטיקאים בעת התמודדות על מקומם הציבורי. איזה ערך יש למילה ולהתחייבות של אדם כאשר הוא בוחר להפר אותה בבוטות כזאת? פרץ יכול להציג את "שנאת החינם" לה זכה מ
שלי יחימוביץ' ושאר שותפיו למפלגה, על כך "שדיבר שלום". נו באמת?, למשהו יש ספק ולו קל שבקלים על איזה "שלום" מדבר פרץ?.
פרץ ניסה בכוחנות אופיינית, לסנדל את יחימוביץ' ונענה בתשובה ראויה. האמת שמאחורי צעדיו של פרץ, מסתתר עלבון אישי קשה וכואב. האיש שהביא את שלי יחימוביץ' למפלגה נחל לה הפסד צורב בהתמודדות על תפקיד היו"ר. מאז, נאלץ לראות בכליון עינים כיצד מצליחה שלי להרים את המפלגה מתהומות הנשייה ולהציב על סדר היום הפוליטי את הנושא החברתי. האיש שהביא את הבשורה החברתית לסדר היום הציבורי של חברה הישראלית, נדחק לשוליה ונותר עמום בקיומו. לפרץ יש התנסות קודמת בהבאה של אישיות למקום מכובד, ולהסתכסך איתה שניה לאחר מכן. ראו מקרה
עופר עיני יו"ר ההסתדרות.
תנועה מגונה
לבני לא יכולה להמשיך במצג הרמיה שלה כלפי הציבור בישראל. בצעדיה הבוטים, ניתן להבין שלבני גמרה אומר לבנות את הצלחתה על חורבות מפלגות אחרות תוך חבלה חמורה בהן ובנקיון כפים הציבורי המתבקש. לבני מציגה את הצטרפותם של חכי"ם ממפלגות אחרות לתנועתה כצעד לגיטימי ונכון. זוהי עמדה צבועה ומתחסדת מצידה. לבני כדרכה מתעלמת מהבעייתיות של צעדים אלו, כפי שבחרה להתעלם מהתנהלותו הבעייתית של
אריאל שרון, כך גם מהרשעתו בדין של פטרונה הפוליטי, עבריין המין המורשע
חיים רמון, הסתבכותו של מנכ"ל קדימה בחשדות לשחיתות, וסרובה של לבני להתנער ממנו, ואף הצהרת התמיכה ששחררה לפני כשבועיים באהוד אולמרט שכידוע, הורשע בבית המשפט על הפרת אמונים, ועומד לדין בגין חשדות לשחיתות חמורה בעת שכהן כראש עיריית ירושלים.
כמו שזה נראה כרגע, הרשימה של ציפי לבני, הנקראת "התנועה" הולכת ומתפרשת כתנועה מגונה ותו לא.
