צחוק הגורל הוא שדווקא בן-גוריון, שהסכים בימי הקמת המדינה להסדר של "תורתם אומנותם", מפריד היום בין החרדים לחילונים. בן-גוריון הרחוב, לא האדם, הוא החוצץ בין שני העולמות - בני ברק שליבה במזרח ורמת גן בפאתי מערב. ועל-אף העובדה כי המרחק הגיאוגרפי בין שני היקומים הנפרדים האלה קצר ביותר, ממש כמטחווי ירי חץ מקשת, הפער המהותי-אידיאולוגי-אמונתי ביניהם בלתי ניתן לגישור.
את עוצמתו ועומקו של הפער הזה יכול לחוש כל מי שמוצא את עצמו ברחוב רבי עקיבא, הרחוב הראשי הומה האדם של בני ברק, המתחיל לרחוש ולגעוש, בעיקר במודעות המתפרסמות בעיתוני החצרות השונות, לקראת קמפיין הבחירות המאיימות להסתער, כשהן נושאות תחת כנפיהן שלל גזירות המפחידות את יראי השמיים החרדים.
מיטיבה להבהיר את הפחד הצופה פני עתיד הסיסמה הדו-משמעית שנבחרה להוביל את הקמפיין של "יהדות התורה": כולנו חרדים. חרדים במובן של יראי שמיים, אדוקים בתפיסת עולמנו הדתית. ובו בזמן גם כולנו פוחדים, מבוהלים, וחרדים נוכח הגזירות הצפויות. וכדי שלא יהיה ספק באילו גזירות מחרידות המדובר, מסבירות המודעות המבשרות את פתיחת הקמפיין, ממש ברחל בתך הקטנה, כך: "חרדים מול גזירת הגיוס המתנופפת כחרב על ראשי בחורינו, חרדים נוכח גזירת הקיצוצים בתקציבי תלמודי התורה של ילדינו, על ההסתה החילונית והתקשורתית המסרבת לדעוך, על מצוקת הדיור שחייבת פתרון". כל הפחדים כולם מאיימים לנחות בקרוב על ראשו של הציבור החרדי, ולא רק על "יהדות התורה". וברור כי הפעם, כפי שמבין זאת הציבור החרדי החרד לגורלו, לא מדובר רק בסכנות שהומצאו לצורכי בחירות. "הפעם זו באמת מערכת בחירות גורלית וקריטית לעתיד חיינו כיהודים חרדים בארץ ישראל".
אך כדי שלא תהיה טעות - כאילו הכול תלוי רק בתוצאות הבחירות או בהחלטות של המפלגות הפוליטיות החילוניות - ממהרות המודעות המתפרסמות רק בעיתונות החרדית - "המודיע", "יתד נאמן", "המבשר" וגם בשלטי חוצות - להבהיר לציבור המאמינים כי "איננו שמים את מבטחנו ויהבנו רק על הכוח הפוליטי (שנשיג בבחירות, אולי 7 מנדטים במקום 6 כיום). כמאמינים בני מאמינים יודעים וזוכרים אנו היטב כי אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. עלינו מוטלת החובה לעשות את ה'השתדלות' שלנו - לדאוג ל"יהדות התורה" גדולה וחזקה בכנסת הבאה - ואילו אלוהינו שבשמיים יהיה בעזרנו".
אם ננטוש לרגע את הסיסמאות ואת מסר החרדה שהן מבקשות להעביר לקהל הבוחרים, המטרה האסטרטגית של הקמפיין צריכה להיות ברורה. יתכן ואין אפשרות להגדיל משמעותית את מספר הבוחרים החרדים, אבל אפשר גם אפשר להגדיל את שיעור ההצבעה. אם במגזר החילוני מקובל להניח ששיעור הצבעה של 60 אחוז נחשב "טוב", כוונת מובילי קמפיין הבחירות החרדי להפיק אווירת חשש כבד מפני השריפה העומדת להתפרץ, כדי להאיץ בבוחרים ליטול לידיהם את כול מכשירי כיבוי האש ולמנוע בכוחות משולבים את הנזקים שעלולה האש הזו להבעיר. במלים פשוטות: אם שיעור המצביעים מן המגזר החרדי יתקרב ל-100 אחוזים ברור כי קיים סיכוי טוב שכוחו של המיגזר החרדי יתעצם וכך יוכל למנוע את מימוש הגזירות המחרידות.
נוסח דומה של סיסמאות הפחדה בא לידי שימוש לא פעם במערכות בחירות קודמות, אך למי ששכח זאת כדאי לשלות ממעמקי הזיכרון את האפשרות הבאה: אילו
בנימין נתניהו היה מוביל היום את הקמפיין החרדי, אולי ניתן היה להשתמש בסיסמה "הם חרדים והם גם מ-פ-ח-ד-י-ם". למרבה הצער אני חושש שיש להיזהר ולא להשתמש בסיסמה כזו מחשש לגניבת זכויות יוצרים.
