שלי לא בשלה להנהגה

בשביל מה הייתה צריכה שלי להצהיר שהיא לא תשב עם נתניהו? לצורך מה היא סינדלה את עצמה? מה יצא לה מזה? שום תועלת והמון (בלשון המעטה) נזק. ככל הנראה מדובר בהצטברות של עודף שתן בין האוזניים, יחד עם השתלטות הנבחרת השמאלנית קיצונית על המפלגה. היא אפילו לא מתביישת להודות בכך בקול רם: "יו"ר המפלגה אמרה כי חבריה החליטו פה אחד"... עם חברים כאלו מי צריך אותה? שתלך הביתה לנוח, וחבריה ימשיכו להחליט פה אחד. הזנב מכשכש בכלב. "מנהיגה" שחבריה מחליטים פה אחד איך היא תנהיג...

הערכת נזקים

מה היא הרוויחה? אשליית כח ותדמית עקרונות. יופי טופי, ומה הפסידה?

• בוחרי הימין שמאסו בנתניהו ושקלו לוותר על הימין למען אידאולוגיה חברתית (וככל הנראה יש כאלו לא מעט), ברחו חזרה לימין, בוחרי מרצ2 הם לא יהיו. למה היא הייתה חייבת למתג חברה עם שמאלנות קיצונית? עניים ימנים מסכנים יאלצו לבחור בנתניהו נגד רצונם.

• כפי שאמר לפיד: "בזכותה" הממשלה הבאה תהיה ככל הנראה ימנית-דתית.

• בפועל היא הכריזה שהיא באה לפוליטיקה כדי לשבת על הספסל, לצעוק "לא לא", ולצפות מהיציע בעיניים כלות איך הנבחרת משחקת. לחלופין חשפה עצמה כאופטימית וזחוחה מדי להיות ראש ממשלה.

• חשפה עצמה כלא בשלה, לא מנהיגה, לא חזקה, לא... כלום, נתונה ללחץ חבריה. במחי משפט אחד מחקה את כל התקוות שתלו בה.

במילה אחת: אכזבה

בשביל מה היא הגיעה לראשות מפלגה? כדי להיות יושבת-ראש האופוזיציה, לצעוק "לא לא", ושוב לנסות באופן פתאטי חסר סיכוי להפריע למי שכן מצליח לנהל את המדינה על-פי דרכו? מה שמזכיר בדיחה הנפוצה בין סטודנטים לפסיכולוגיה: אישה חולמת שאביר על סוס לבן מרים אותה על הסוס והיא צועקת "לא לא". הוא פותח בדהרה והיא צועקת "לא לא". הוא מתחיל להסיר את בגדיה והיא צועקת "לא לא". - "גברת, זה החלום שלך" מזכיר לה הג'נטלמן באדיבות... האכזבה גדולה. בתחילה חשבתי שהיא נבונה, הבינה שרוב הציבור ימני וכדי להגיע לפסגה עליה להתאים עצמה למציאות, לכן היא קרצה לימין כשאמרה שצריך לתקצב התנחלויות. כמו שנתניהו השמאלן מתמרן את הימנים שלו, כך חשבתי ששלי מתמרנת את השמאלנים שלה. מסתבר שהם מתמרנים אותה. פתאטי אבל לפחות טוב שנחשף בזמן. חשבנו ששלי תהיה שרת העבודה והרווחה ומיקי רוזנטל יהיה השר לאיכות השלטון, ומה קיבלנו? גאווה ופטפטת. יש פתגם נורא יפה: "מעולם לא הצטערתי על מה שלא אמרתי". בשביל מה היא פתחה את הפה? יש כאלו שיודעים לפתוח הזדמנויות, ויש כאלו שיודעים לסגור אותן. איש איש וכישוריו...

תאומות זהות

חשבנו שסוף סוף מפלגת העבודה תצדיק את שמה, מפלגת פועלים אמיתית. מה מסתבר? קיבלנו מפלגה תאומת מרצ, עם מנהיגה תאומת ציפי לבני. לבני כבר נפלה על בדיוק אותה טעות: רצתה להיות גיבורה, נשארה באופוזיציה וכך היא הולכת ונמוגה. עכשיו שלי מתעקשת לחזור בדיוק על אותה טעות. בקיצור: כצפוי, בחירות מיותרות. העם הנבחר בוחר כרגיל: קיבעון. כעת הודות לחבריה השמאלנים של שלי דרכו של ביבי לייצר עוד מיליון ילדים עניים כמעט סלולה.

למה המהלך טפשי?

כי גוש חוסם לא בונים על-ידי מו"מ בלבד, צריך עוד דבר קטן: מנדטים. צריך לחכות לתוצאות הבחירות, לראות כמה יש לגוש השמאל, האם הם יכולים לשכנע מפלגות נוספות, אז נהיה יותר חכמים. לחשוב שאם לבני ושלי יצעקו עכשיו בקול רם שהן נורא רוצות להחליף את נתניהו, זה לא יעזור. חבל שלא שאלו אותי, הן כנראה לא כל כך מבינות בפוליטיקה... גישה נבונה הייתה לומר: כל האופציות פתוחות. אם נצליח להקים גוש חוסם נחליף את נתניהו. אם לא, נבחן את האפשרות להשפיע מתוך הממשלה שלו. רק אם לא תהיה ברירה נשב באופוזיציה ונמשיך להיות חסרי השפעה. הכי עלוב יהיה כשנתניהו יחתום על הסכם שלום והיא תאלץ לתמוך בו מבחוץ, לא מבינה למה היא לא נמצאת בפנים...