אפתח במעשה שהיה לפני חודשים הרבה. חייל צעיר שהביע במחאה פומבית את כוונתו שלא להשתתף בגירוש יהודים והחרבת ביתם זומן לשיחה אצל מפקד בכיר ביחידתו. לאחר שלב הנזיפה והתוכחה התפתחה שיחה בה אמר הצעיר למפקד בזאת הלשון: "אתה יודע מדוע הדרגות הן על הכתפיים ומתחת לראש ? שאם היו מעל הראש כי אז היית רובוט". דברים נכוחים, אמיצים וברורים וישר כוח לאומרם.
לעומת הדברים דלעיל, השיח הציבורי במקומותינו אודות סוגיית סירוב פקודה הינו רווי צביעות, חוסר הבנה, מגמתיות, חולשה ופחדנות.
מן המפורסמות הוא שאין ממלאים כל פקודה. אדם מוסרי וערכי בוודאי לא זקוק להנחיית מערכת משפט לעניין זה אך אפילו מערכת המשפט הישראלית קבעה בעבר דברים ברורים אודות פקודה בלתי חוקית בעליל, כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה - לפקודה כזו בוודאי צריך לסרב.
פקודה לבזוז יש למלא? פקודה לאנוס יש למלא?. ומה יעשה חייל היודע כמו במקרה הגירוש והחורבן מגוש קטיף שההחלטה על ה"הינתקות" הדמוקרטית לכאורה התקבלה בדרך דיקטטורית למהדרין תוך ששרון בוגד בבוחריו, מפטר ערב ההצבעה שרים שהתנגדו ומתעלם ממשאל המתפקדים ? האם גם אז יש לציית? לכל פקודה??.
יהודי בעל מוסר מצפון וערכים מחויב להיות קשוב לקול הפנימי שבו וקול זה הינו חד, ברור ואינו משתמע לשתי פנים. על-פי תורת ישראל ובהתאם לערכי הנצח של עם ישראל יש לסרב לפקודה המצווה לגרש יהודי מביתו ומנחלתו (בשפה המכובסת "לפנות").
מהשמאל הישראלי אין כבר כל ציפיות. אין ל
עמוס עוז,
יוסי שריד וחבריהם בתקשורת הצבועה כל קושי לתבוע במפגיע מחייל יהודי למלא כל פקודה לרבות גירוש אחים יהודים ועקירתם ובאותה נשימה ממש לקבוע שטרנספר לערבים הוא חציית כל הקווים האדומים כאשר ברור שלפקודה כזו יש לסרב. את המנגינה הזו שרה כל המקהלה השמאלנית כולה, בלי לזייף יש לומר.
מה שמדהים ומעורר חמה ושאט נפש הוא דווקא ההתנהגות של רבים מהמחנה הלאומי לכאורה. מתברר שכאן נכנעו כולם (לא רובם, כולם !) לפסיכוזה שהתקשורת והארכי שקרן נתניהו יצרו מיד לאחר הראיון של
נפתלי בנט אצל משעל. הקדים את כולם יעלון שהביע זעזוע מן הדברים והחרו החזיקו אחריו ארדן, סער ואלקין שמיהרו להביע נאמנות ללא סייג לכל פקודה. כך, בלי לדקדק, בלי לבחון, בלי להיזכר בטראומה שזה עתה עברנו בגירוש - כולם כאיש אחד אצו רצו להתייצב בפני המולך ולהעלות לו את קרבנם.
בנט עצמו לא עמד בפרץ ומיהר לכנס מסיבת עיתונאים בה "עשה סדר" בדברים כשהשורה התחתונה והעצובה היא יישור קו עם הפסיכוזה הכללית. רק החברים אלדד ובן ארי התמידו בעמידתם הערכית הצרופה לפיה אין לציית לפקודה לגירוש ועקירת יהודים מביתם.
לאחר החוויה הקולקטיבית שעברנו עם הנאצים יימח שמם לרבות קו ההגנה של הצורר אייכמן יימח שמו וזכרו שטען "רק מילאתי פקודות" , באופן אישי אני מתחלחל כל אימת שאני שומע תירוץ דומה מחייל יהודי או ממי שטוען טיעון ברוח זו. תירוץ כזה איננו לגיטימי במקומותינו ואסור שיישמע בקהלנו.
הטיעון הנלוז לפיו סירוב פקודה מהווה פגיעה בדמוקרטיה איננו מחזיק מים ודינו להדחות . אזכיר שכל התהליך של קבלת והעברת ה"הינתקות" מגוש קטיף וצפון השומרון נעשה במסווה דמוקרטי אך במהותו היה בלתי דמוקרטי בעליל, כל המצוי בשלבים ובפרטים יודע זאת. סירוב פקודה המבטא שמירה על מוסר וערכים הוא השומר על הדמוקרטיה מפני עריצות הרוב ושכרון הכוח. סירוב של יחיד ותשלום המחיר בשל כך איננו פסול כלל ועיקר ובאם סירוב כזה הינו גורף הרי שהוא מבטא את העדר התקינות השלטונית ואת עובדת היות הגזירה (או הפקודה) כזו שהציבור אינו יכול לעמוד בה.
במציאות הישראלית אנו רחוקים מאד מסירוב גורף לבצע פקודות. כפי שהוכח לאחרונה המכבש של התקשורת השמאלנית הצבועה עושה יד אחת עם פוליטיקאים חלולים ונעדרי עמוד שדרה ועקרונות ופועל את פעולתו כאשר הכול מיישרים קו במצעד ההתקרנפות. פס יצור אולטימטיבי לרובוטים נטולי נשמה ערכים ומוסר, כאלה המסוגלים להטות מבט בזוית ארבעים וחמש מעלות ולגשת למשימת ה"סיוע לאחים להתפנות ממבנים מאויישים", ברגישות כמובן, עם הרבה רגישות.
