הלהיט החדש: שינוי השיטה
הנה הם באים, שליחים של חסד. מעל כל במה ומאחורי כל פודיום, עומדים ומניפים אל-על את הקורבן החדש האשם בכל. השיטה. כולם תמימי דעים. השיטה אשמה וצריך להחליפה. דומה שאין חולק על כך שצריך לשנות את השיטה. ההסכמה רחבה, כולם תומכים, אין מתנגדים, אין אחראים לכשלים במערכת הפוליטית שלנו מלבד השיטה. אם נשנה את השיטה, הכל יהיה בסדר. נוח להאשים את השיטה, כי זה כמו "כשל טכני" בחקירות של אסונות תעופה. הגורם האנושי יוצא חלק כמו ישבן של תינוק. אין אשמים מלבד איזה בורג שהביא לקריסת מערכות מוחלטת. זו השיטה.
אז זה לא המצב. ממש לא. השיטה היא רק תשתית, היא אינה תכלית, איננה תוכן, היא לא הגורם האנושי. השיטה היא מערכת של הבנות והסכמים בין גורמי כוח, ואם היא מעוצבת נכון אז יש בה איזונים ובלמים, והיא מחזקת את החלשים ומחלישה את החזקים, היא מבוקרת ומבקרת את עצמה, היא שקופה, היא גמישה די הצורך אך לא פרוצה ופתוחה לניצול, היא בסה"כ מנגנון. כשם שרכב לא מעורב בתאונת דרכים בלי נהג, כך השיטה לא עושה עוול בלעדי הגורם האנושי.
בן-גוריון עבד עם השיטה והצליח לא רע בכלל. כמוהו גם כל הבאים אחריו, מי יותר ומי פחות. לא השיטה היא האחראית למצב שאליו נקלענו. השיטה בסדר. הבעיה בשוטים ההולכים שבי אחר סיסמאות שנשמעות טוב מלבי להכנס לתוכן, מבלי לבחון את האינטרסים המפריחים את הסיסמאות, ומבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי.
מהם הפגמים בשיטה?
מכל המניחים את שינוי שיטת הממשל על סדר היום הציבורי, בולטים במיוחד שניים שהביאו נימוקים להבהרת "הצורך" לשנות את השיטה. שניהם, משום מה, מובילים מפלגות מאוד לא דמוקרטיות, וממנים את הרשימה שלהם לכנסת בעצמם. והרי הם:
אביגדור ליברמן (
חסיד דמוקרטיה ידוע), ושותפו החדש לממשלת נתניהו הבאה, הרי הוא
יאיר לפיד (נחזור אליו בהמשך).
אביגדור ליברמן מונה ("דוגמאות אחדות") מתוך רשימת
"החסרונות" של השיטה קיימת, והן מתמצות בעיקר בעיקרון אחד: "משילות". המסמך, אגב, מומלץ מאוד לקריאה. הוא ראוי להיות מונולוג הפתיחה של ג'רי סיינפלד, אם אי פעם הוא ישקול לעשות עוד פרק. הסתירה בין מהות הדמוקרטיה לאישיות האנטי-דמוקרטית של הכותב, מכיל סתירות לוגיות בלתי ניתנות ליישוב, ומהווה חומר מצויין לקומדיה טראגית על הדיסוננס שבין מוסר ופוליטיקה.
יאיר לפיד (הבטחתי שנחזור אליו), עשה עבודה מעט יותר יסודית. הוא לקח את דוח מגידור, דלה מתוכו כמה אבני בניין (1 מתוך 6 העוסקות בשיטת הבחירות לכנסת, ועוד 2 מתוך 13 העוסקות במודל הקמת הממשלה).
שיטת לפיד, דלייה של 15% מכלל אבני הבנין של מודל, היא בדיוק הסיבה לכך שהשינוי הקודם שנעשה בישראל (בחירה ישירה של ראש הממשלה) נכשל כשלון חרוץ. לאנשים עם יד קלה מדי על ההדק בנושאים איזוטריים, אסור לעסוק בנושאים הרי גורל ובעלי משקל. בהינף מקשי המקלדת, ניכה לפיד עבודה של צוות מגידור, שנמשכה על פני 17 חודשים בידי 70 מומחים.
הפגמים העיקריים בשיטה, אם כן, לכל הפחות בדרך שבה אני רואה אותם, מתמצים בכך ששני אנשים שאין להם דבר וחצי דבר עם עקרונות דמוקרטיים, שניהם הקימו מפלגות בלתי דמוקרטיות בעליל, שניהם נוהגים בחברי מפלגותיהם כאילו היו פיונים על לוח שח-מט פרטי, ושניהם עוסקים בשינוי השיטה הדמוקרטית. הפגם הגדול אם כן אינו השיטה כי אם האנשים הפועלים בתוכה, ומאמציהם לשנות את השיטה באופן שישרת את האינטרסים האנטי-דמוקרטיים של עצמם.
למה לא לשנות את השיטה?
הנה כמה נימוקים.
- אין זה מקרי ששני האנשים הכי לא דמוקרטיים במערכת הפוליטית שלנו (ניתן לצרף אליהם את ש"ס של הרב עובדיה שגם שם נבחרת הרשימה על-ידי מודל דיקטטורי), אין זה מקרי ששני אלה שמו את שינוי שיטת הממשל על בראש מעיניהם. ההעדפה שלהם היא בכלל מעבר מדמוקרטיה פרלמנטרית למודל נשיאותי שמשקף יותר את אופיים האישי ואת דרך התנהלות מפלגותיהם. מומלץ לקרוא בעיון את רשימתו של שחר אילן בנוגע לדמוקרטיות הקורסות תחת משטרים נשיאותיים.
- קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין השלטון והאזרחים. השלטון תמיד ירצה יותר כוח לא מבוקר (לאחרונה הוא נקרא: "משילות"). אני מזמין אתכם לדמיין עולם של "משילות" מושלמת, ואת ביברמן והפודל המשטרתי שלו, יצחק אהרונוביץ, משלחים בנו חצציות בזמן המחאה החברתית (זה כבר קרה בהפגנה בה שברו לדפני ליף את היד ואז הגישו נגדה כתב אישום על תקיפה).
- בלי חוקה חילונית-אזרחית, כל שינוי של השיטה ימסמר את החיבור בין דת למדינה, יקבע את ההגמוניה הדתית, ואת הכפיפות של חופש, שוויון, וערכים כלל אנושיים - לערכי הדת. עיין ערך חוקת השריעה במצריים, והמשילות המתערערת של הנשיא מורסי.
- השלטון סובל מחוסר הפרדה בין הרשויות. המחוקקת (הכנסת) והמבצעת (הממשלה), חד הם. פועלים יחדיו כדי להכניס רגל גסה לתוך המבצר הדמוקרטי האחרון - עצמאות המשפט. בכנסת היוצאת ראינו את המאבק על השליטה בוועדה למינוי שופטים, ובדברי המומחה לממשל מר אביגדור ליברמן כבר יש סממנים ברורים של הכוונה להגברת המשילות - לבטל את חוקי היסוד המקנים לביהמ"ש העליון יכולת פיקוח על חקיקה אנטי-דמוקרטית (מפנה שוב לפסקה אחת לפני האחרונה באתר ישראל ביתנו).
- ישנם עוד נימוקים רבים, כולם אגב נסמכים על נימוקים של מומחים מעולמות התוכן הרלוונטיים, אבל די באלה לעת עתה.
מה כן לשנות?
רק שני דברים. זה הכל.
- מינוי לשר מחייב התפטרות מן הכנסת (החוק הנורווגי). זוהי הפרדת רשויות במיטבה, ודי בכך כדי לשמור על חברי הכנסת ממוקדים במשימה היחידה שלהם: פיקוח על הרשות המבצעת.
- הגבלת מספר השרים ל-12, עם מנגנון פיקוח של הכנסת על תהליך המינוי, כשירות, כישורים, ניסיון וידע של השרים הממונים, והרלוונטיות שלהם למשרד, כולל הגשת תוכניות עבודה לכנסת בתוך 3 חודשים מיום המינוי, וועדות פרלמנטריות המפקחות על התקדמות המימוש של התוכניות אל מול ההתחייבויות והתקציבים.
תתחילו לעבוד בשבילנו, במקום שאנחנו נעבוד בשבילכם, ואז נדבר על שיטות להגברת כוחכם על חשבוננו.
