רבע מיליון קולות הלכו לפח. אני בחרתי "נץ" עוצמה לישראל, קולי הושלך לפח האשפה. מדינת ישראל החליטה שאני אזרח סוג ב', הדמוקרטיה אינה קיימת עבורי. אם אני רוצה להשתתף במשחק הדמוקרטי עלי לבחור מפלגה שעדר גדול רודף אחריה, אחרת יסתמו את פי וישליכו אותי בבושת פנים לפינה.
מה שכמובן לא הפריע לשדר את תשדירי משטרת הקיטורים. עודדו אותי לבחור ומיד אחר כך השליכו את הבחירה שלי ושל עוד רבע מיליון בוחרים לפח הקרוב. עבורנו אולי היה מתאים יותר תשדיר "משטרת הזבל", במקום "לכו להצביע" - "לכו למזבלה"...
היה אפשר לשים בכל קלפי שתי תיבות, אחת לאזרחים סוג א', ואחת לאנשים כמוני. כשנבוא לשלשל את הפתק לקלפי יעצור אותנו חבר הוועדה ויאמר: "סליחה, אדוני לא כבשה בעדר? אנא שלשל את הפתק לכאן", ויצביע על פח האשפה.
התשמע קולי
בודאי שנעלבתי. זהו טרור, בפירוש טרור רוחני. גם סתימת פיות וגם איום סמוי אך שקוף בעליל: או שתצטרף לעדר, או שאתה מסתכן להיות מצורע עם זכות בחירה לכאורה. אצל רוב האנשים הטרור היעיל הזה אכן עובד היטב, הם משקשקים ולכן משכנעים זה את זה: "תזהר, אסור לבחור מפלגה קטנה".
ועוד לא דיברנו על החלשת המפלגות הקטנות על-ידי השיטה המחלקת את כספי מימון מפלגות על-פי מספר חברי הכנסת הקיימים, וממש לא מאפשרת עימות הוגן כלפי הבוחר.
נבואה המגשימה את עצמה
אם הדמוקרטורים הדגולים ירשו למפלגות הקטנות להשתתף באמת במשחק הדמוקרטי, רבים מהאזרחים יעזו לבחור בהן מאחר שהם יבינו שקולם לא יזרק לפח האשפה. או אז נוכל לראות את כוחן האמיתי. כיום האופציה של מפלגה קטנה היא ממש על סף ההונאה, אשליה שבפועל כמעט ואינה אפשרית.
אמונות תפלות מנהלות את חיינו
אחד הדברים המרתקים בתקופתנו: למרות הקידמה והמדע, הדברים הכי חשובים מבוססים על אמונות תפלות.
כולם יודעים שההון מניע את המשק. באמת? אולי הוא יונק וחונק אותו? כולם יודעים שהציונים הם כובשים אכזריים. באמת? אולי
אדמונד לוי, הרצל, בלפור,
דוד בן-גוריון, דוד המלך, משה רבנו ואברהם אבינו צריכים להתנצל בפני הפדאיון? כולם יודעים שהשלטון תקין. באמת? אולי ישראסדום היא מדינה מסואבת בה פשתה תרבות של שחיתות שלטונית, ורקב ממאיר התפשט לכל המערכות?
כולם יודעים שמפלגות קטנות בכנסת זה אסון לאומי מפחיד נורא כי הן יתקעו את הדמוקרטיה ולא יאפשרו משילות. באמת? אז ראשית הפתעה: זה לא כל כך דמיוני (מפלגת יחיד פ"ש של פלאטו שרון - האיש הבודד לכנסת, אולי גם שלומציון של שרון), וראה זה פלא: המדינה עדיין קיימת.
שנית, להכניס מפלגות יחיד לקואליציה זה הדבר הכי קל שבעולם: אפשר לחלק תפקידי סגן שר, והנה בעיית המשילות כמעט נפתרה.
דמוקטטורה
שלישית: מי קבע שהמשילות חייבת להיות כל כך קלה? שראש הממשלה יוכל להעביר בקלות כל מה שמתחשק לו? במצב של היום העריץ הנערץ לא היה מספיק חזק בשבילכם? 400 אלף איש בכיכר לא הזיזו לו. רק כשחטף סטירה בבחירות פתאום נפל לו האסימון והוא רץ לספר לעם: "לא תאמינו מה גיליתי, אתם רוצים שוויון בנטל"...
לא צריך לחזק את ראש הממשלה, צריך להחליש אותו! יש לו יותר מדי כח, הוא מצפצף על העם ומתעקש באובססיה על הקונספציות שלו, גם אם הן מטורפות ומובילות את המדינה בדהרה לפערים של עולם שלישי. החוזק רק מעצים לו את האגו, הופך אותו למגלומן ומגביר את יהירותו. הוא הופך להיות ראש ממשלה חזק על חלשים ומשרתם הכנוע של החזקים. משילות זו סיסמה, היבריס זו מציאות (מרה).
מי מרוויח?
למי זה טוב? לטובת מי עובדת אגדת העם הזו? כרגיל כמו תמיד לטובת האליטות, המפלגות הגדולות, לטובת קיבוע המערכת המסואבת, כמו כל דבר אחר במדינה. ואתם כמו עדר טוב אוכלים את זה ובטוחים שזה לטובתכם. האם כדי שביבי המסכן לא יזיע ראוי להשליך לפח האשפה רבע מיליון בוחרים?
אם היו מכפילים את אחוז החסימה לארבעה מנדטים, זה היה משנה משהו? מופז היה בחוץ, זה מה שהיה מציל את המשילות? לא הייתה סחיטה קואליציונית? הכל היה בדיוק אותו דבר, סתם תקוות שווא.
הסיפור של ממשלה ענקית אינו הכרח, זה פשוט נוח יותר לביבי. אם החוק היה מגביל ל-20 שרים, המפלגות עם העיניים הגדולות היו מסתפקות במועט והיו מצליחים להקים קואליציה. נכון או לא?
הגברת המשילות
לפני שקופצים להחלטות כה טרמינטיביות כמו השלכת חלק עצום מהדמוקרטיה לפח האשפה מותר לחשוב על רעיונות יצירתיים, למשל: הגדלת האחוז הנדרש לצורך הפלת ממשלה בהצבעת אי אמון.
אני בכלל לא בטוח שהבחירות בקדנציות האחרונות הוקדמו כל פעם רק בגלל שסיעות פיצפוניות מנעו מראש הממשלה המסכן למשול... ממש הסתה חסרת בסיס כלפי המפלגות הקטנטנות.
מה עוד ששמענו שביבי עשוי לערוך ללפיד המתלהב בית ספר לפוליטיקה ולייבשו באלגנטיות באופוזיציה כדי שלא יסכן אותו. אם הוא יכול לוותר על 19 מנדטים הוא יכול לוותר על 9 סיעות יחיד. שוב: האשמת הסיעות הקטנות - תירוצים.
במקרה חירום, אם כלו כל הקיצין ולא יהיה ניתן בשום אופן להקים קואליציה, למנהיג הסיעה הגדולה תהיה אפשרות למנוע את זכות ההצבעה מסיעות היחיד באותה קדנציה. זה אומנם מאוד לא נעים, אך
הרבה פחות חמור מאשר חסימה טוטאלית של הדמוקרטיה בפניהן. עצם קיום השוט הזה קרוב לודאי ימנע את הצורך לעשות בו שימוש בפועל.
בקיצור, אם באמת רוצים אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. לכן בפעם הבאה כשמישהו יפתח את הפה ויספר לכם שישראל חייבת חייבת חייבת להגדיל את אחוז החסימה, כי בלי לסתום את הפה למאות אלפי אנשים הדמוקרטיה המסכנה, השברירית והעדינה לא תוכל להתקיים - שלחו אותו אלי.
9 חברים שאבדו
שוו בנפשכם כמה נפלא היה אילו היו כאן עוד 9 חברי כנסת ממפלגות קטנות. בניגוד לדימוי המטופש שאוהבים להדביק להן, המפלגות הקטנות מורכבות ברובן מאנשים אידאולוגים כמוני כמוך שחפצים בטובת המדינה ורוצים לשנותה. כל חטאם הוא שהם כנראה לא מתאימים להתברג במערכת המסואבת.
יש הסבורים שלרב אמנון יצחק היו רעיונות לא רעים. יש את הרב אמסלם הנשמע מאוד מתון וחיובי לאיחוי העם. יש את ארץ חדשה, הירוקים, ירקרקים, פיראטים, מפלגת כלכלה, עוצמה לישראל כמובן, ועוד. לפעמים נשמעים קיצוניים, לפעמים מוזרים, אבל הם חלק לגיטימי ממגוון הדעות והם בהחלט יכולים להכניס אג'נדה נוספת לשיח הציבורי, מעבר לשיממון הפוליטי העסקני השגרתי שלנו.
בלי להניד עפעף לכל אלו סתמו את הפה. הדמוקרטיה מקרטעת? יש פתרון גאוני: סתימת פיות. המפלגות הקטנות הן הדמוקרטיה האמיתית ואותה חסמו! בארה"ב הדמוקרטיה מצומצמת מאוד, יכולת ההשפעה של האזרח הקטן אפסית, הוא יכול לבחור רק בין פילים לחמורים.
הסכמי עודפים
אפשר לקבוע שהמפלגות הקטנות יתאמו ביניהן הסכמי עודפים כך שאף קול לא ילך לאיבוד. ההסכמים הללו יפורסמו מראש כדי שכל אזרח ידע מראש להיכן קולו עלול להגיע. הקריטריון צריך להיות הקירבה למנדט. מפלגה שקרובה למנדט תקבל השלמת קולות ממפלגה שרחוקה מהמנדט.
כך היו יכולים להיות לנו עוד 9 חברי כנסת ממפלגות קטנות, נמרצים, תוססים, צבעוניים, מלאי אנרגיה ותחושת שליחות, שהיו מוסיפים לסדר היום הציבורי אג'נדות חשובות נוספות. מה המחיר? המפלגות הגדולות היו פוחתות בחבר כנסת אחד, לא משהו שמשנה את סדרי הכוחות.
אולי כדאי להיות פחות מנומס ולנסח זאת בצורה קצת יותר מדויקת: המפלגות הגדולות זכו מההפקר וקיבלו להנאתן מנדט נוסף על חשבון הקטנות, שלא בצדק. שדדו אותנו. מישהו שדד את הקול שלי והעולם שותק! איפה משטרת הקיטורים כשצריך אותה?
תקוות שווא
החברה הישראלית במאה ה-21 נראית כמו קן נמלים שהאליטות דורכות עליו, ולנמלים המסכנות אין מושג מניין זה בא להן. זה כואב, הן צווחות, רצות לכל עבר ומחפשות נואשות כל קנה קש. מכרו לנו את הבחירה הישירה, אך אבוי זה נכשל. עכשיו מוכרים לנו את העלאת אחוז החסימה ושינוי השיטה. כך יעברו השנים, כל הזמן נבכה, נתלה תקוות שווא חדשות, נתבדה וחוזר חלילה.
אז לפני שרצים בהתלהבות מלאי תקווה לפטה-מורגנה הבאה אולי כדאי לחשוב קצת. למשל, בחירות אזוריות יהוו מכת מוות למפלגות האידאולוגיות. הבעיה של המדינה היא לא שיטת הבחירות אלא תרבות השלטון! יש תרבות של שחיתות במערכת והיא מרקיבה את המדינה כולה.
זה לא כל כך מסובך להבנה, ואם זה מסובך אפשר פשוט סוף סוף פעם אחת בהיסטוריה האנושית להעלות את הנושא לדיון הציבורי ולהתחיל ללבן אותו. לא צריך לפחד מזה, בוודאי שאם לא מדברים על זה לא מבינים את זה.
להעלות את נושא תרבות השלטון לתודעה הציבורית! זה מה שצריך לעשות. למרבה הצער אתם מעדיפים להתרוצץ אנה ואנה אחר תקוות שווא שהאליטות הנערצות שלכם מאביסים אותכם בהן, וכך במו ידיכם אתם מסייעים להם להגביל את הדמוקרטיה שלכם. חבל.