הכל מתנהל על מי מנוחות כל עוד המראה מספרת למרשעת שהיא היפה ביותר בממלכה. יום אחד זה נגמר. המרשעת צריכה לדעת שהיא והיופי, כבר לא. שם מתחיל סיפור המעשה. מן הרגע הזה פורצת העלילה קדימה. עד אותו שלב היה מדובר במרשעת ונחמותיה השקריות. המכוערת וגחמותיה.
ישראל של 2013 עדיין מתהדרת להנאתה בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". אפשר להתווכח על משמעות המילה דמוקרטיה, ואפשר לשקוע בספרי הגיאוגרפיה כדי לסמן את גבולות המזרח התיכון, ולבדוק את נכונות האמירה הזו. אפשר, אבל מה הטעם בכך, כאשר ברור וגלוי לעין כל שדמוקרטיה היא שם-תואר מפוקפק.
הרפובליקה הדמוקרטית (!) של
קוריאה הצפונית, של שושלת קים-ג'ונג, או הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והרודן דאז מובוטו, שנהג לענוד בגאווה כנפי צניחה ישראליות, כל אלה הן דוגמאות מובהקות לכך שעצם הימצאות המילה "דמוקרטיה" אין בה כדי להעיד על אופיו של המשטר.
לאמריקנים יש את גואנטנמו-ביי, ולנו יש את כלא איילון. לשיטת המכוערת, זה הרגע להחליף את המראה, כי הדמות הניבטת דרכה, כבר אינה הכי יפה בעיר, והיא מצטיירת כיישות שבינה לבין "דמוקרטיה" רב המרחק כמו בין שלגייה למרשעת. לא, אין בזה הגזמה או היסחפות. אנשים נעלמים זו תופעה שמדינה "דמוקרטית" לא יכולה להרשות לעצמה. הדמוקרטיה כאן, מאיתנו והלאה.
קונספציית הקונספירציה
היינו רוצים להאמין שמישהו כאן סרח. זה היה יכול להיות נהדר אם היינו מגלים שנעשתה כאן טעות איומה, ושמישהו שבינתיים כבר מת (לא מיסטר X, אלא בכלל המפעיל שלו, מיסטר Y למשל), והאדם האחראי כבר מת, או שמא הודח מן השירות החשאי, או שאולי בכלל יש כאן איזה טוויסט בעלילה, והסיפור האמיתי הוא גבורה גדולה בשירות המדינה (פטריוטיזם בגרוש להמונים המסוממים ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון").
כמה טוב זה היה יכול להיות אם יכולנו לסיים את הפרשה הזו עם סוף שימכור לנו את הסיפור הזה עם הסבר שבעזרתו נוכל כולנו לחזור לישון טוב, עם אמונה שיש מי שמחזיק את ההגה והוא יודע מה הוא עושה, ובעיקר, שהוא אמין, ישר וטוב-לב, שלא עושה עוולות ושימוש שגוי בכוח השררה שהופקד בידיו בשמנו.
זה היה נהדר אם היינו יכולים לנמנם כהרגלנו, ולהחזיק בתפישה לפיה לא הייתה כאן שום פאשלה, ואף אחד לא ניסה להסתיר שום דבר. מישהו פשוט "שכח" למלא איזה טופס, ולכן מישהו נעלם, הוא באמת תלה את עצמו כי הייתה לו בעיה נפשית, ובסך-הכל שכחו לענות לשאלות של ח"כ
ניצן הורוביץ, אבל זה קרה
בתום לב. המזכירה של מי שהיה אמור לענות הכניסה את השאלה למגרסה, במקום לפקס, ממש בתום לב.
אבל כל זה לא קרה. כל הטעויות בתום לב, לא היו ולא נבראו. המצב הוא אחר לגמרי. אדם ששירת את מדינת ישראל, הועלם. האדם שהועלם הוחזק בבידוד חמור, ואיש לא היה אמור לדעת על קיומו או על היעלמו. והאדם ששהה בבידוד חמור כזה, תחת אחריותו של מנהל הכלא, מצא את מותו בנסיבות מחשידות לא פחות מאלה הכרוכות בהיעלמו.
היינריך היינה למתקדמים
היינריך היינה חיבר את המשוואה הפשוטה של חיזוי המוות בידי אדם. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם. על אותו משקל, במקום שבו מעלימים את האמת, יעלימו גם בני אדם.
אין חולק על כך שלמדינת ישראל יש צורך לפעול בצללים לצורך שמירת בטחונה. ביום מן הימים המודל הזה של "הוא התחיל", ייעלם מן העולם. כשהאנושות תתבגר ותצא מן הינקות לעבר הנערות. בינתיים, זו עובדה שצריך ללמוד לחיות עימה, גם הליברל שבליברלים מבין שביחסי הכוחות שבין החושך לאור, לפחות לעת עתה, יש צורך לאפשר מידה מסוימת של צל. צל הוא מילה יפה להיעדר אור, כפי שהיעדר אמת הוא ביטוי מכובס לשקר. זו המציאות של חיינו כרגע. בסדר, שיהיה.
השופט האמריקני ברנדייס קבע משפט אלמותי המשמש לעיתים קרובות את מפיצי האור: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". אז אולי במקרה של השירות החשאי הישראלי יותר מדי אור-שמש עלול לשרוף את התשליל, אבל מסתבר שאין תהליך מובנה והחשכת אור-השמש על אדם חופשי בישראל.
ח"כ ניצן הורוביץ עוד ייחקר בנוגע לדרך שבה השיג את המידע, ועל בסיסו שאל את היועץ המשפטי שאלות. אם מישהו מחוץ למעגל של שירותי הביון הישראלים ידע או לא, הרי כל מי שידע שיתף פעולה עם הנחת העבודה לפיה מי שנתן את ההוראה, עשה זאת מטעמים נכונים ומשיקולים ראויים, לתכלית ראויה ובמידתיות מדודה ומדויקת. העובדות מצביעות על-כך שההפך הוא הנכון. האדם שהועלם מצא את מותו. או מתוך ייאוש וחוסר השגחה, או בנסיבות חמורות יותר.
לדעת או לא לדעת. זו השאלה?
לוגית נטו. אם מי שגייס אותו לשירות הביון טעה - מילא. זה יכול לקרות. אם מי שגייס אותו לשירות הביון לא טעה - הרי שהתוצאה אליה הגענו היא חלק מתהליך מובנה המייצר תוצאות כאלה באופן מערכתי. וזו, זו כבר מציאות שקשה להשלים עמה.
מישהו בדרך טעה. ומישהו אחריו טעה שוב, בכך שאיפשר לתקן את הטעות על-ידי כליאה באופן שנוגד את ערכי המודל הדמוקרטי. נוהל ברור היה מחייב את מי שטעה, לדווח על דבר הטעות באמצעים שלא יסכנו את בטחון המדינה, לגורמים שבסמכותם לוודא שטעויות כאלה לא יישנו שוב. אבל מי שטעה, קיבל יד מחבקת ממישהו אחר מעליו, שטעה גם הוא, ואיפשר תיקון טעות על-ידי טעות.
ואז הגיע הטועה הבא בסדרה. הוא שאיפשר את ההסתרה. הטועה הראשון היה דרג מבצעי. הטועה השני היה דרג פיקודי. הטועה השלישי היה דרג ממלכתי שמנע מידע מבעל-הבית של המדינה, העם באמצעות הפרלמנט. והטועה הרביעי היה בדרג פוליטי שהורה להסתיר את האמת, להעלים, לטייח.
אף אחד לא רוצה לדעת שהמנתח שעומד לערוך בו ניתוח לב או מוח, לוקה בפרקינסון. זה מידע מבעית. אף אחד לא רוצה לדעת מה עושים בצללים למען "בטחון המדינה". ועל אותו משקל אבל בכיוון ההפוך, אף אחד גם לא רוצה לחיות במדינה שבה מעלימים אנשים, עושים טעות על גבי טעות, ולבסוף מסתבר שיצא הרע משני העולמות. גם איפשרנו חיים בצל לאנשים שעושים מעשי צללים, וגם הפקדנו את התחום בידי אנשים שטועים, מכסים זה על זה, מסתירים, מטייחים, ולבסוף גם מעלימים אנשים שמוצאים את מותם בנסיבות מסתוריות.
כל אחד רשאי להחליט לגבי עצמו אם הוא מוכן לחיות בשקר, ולקבל את המציאות שבה מי שהופקד בידו כוח, עושה בו שימוש שאחריתו בטרגדיות מוסתרות. מי שבחר לחיות בשקר הזה, לא יכול להלין על מי שמסרב לחיות כך.
תודה לאחמד טיבי, לזהבה גלאון ולדב חנין, שהוכיחו שיש עדיין אנשים שלא משתפים פעולה עם התפישה המעוותת, לפיה בשם "בטחון המדינה" - הכל מותר. ישראל של 2013 אינה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היא אינה דמוקרטיה בלעדי טיבי, גלאון וחנין.
מראה מראה שעל הקיר, ספרי לי שוב את השקר הכי גס בעיר? ספרי לי על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון... ספרי לי על דיקטטורים ופשיסטים שמעלימים אנשים ורוצים לשנות את שיטת הממשל... ספרי לי כמה טיבי הוא אחמד, וכמה ביבי הוא שליט נאור, דמוקרט וליברל... ספרי לי...