רומן זדורוב בדרך לחופש

שתי חוות-דעת גורליות של מומחים עשויות להפוך על-פיו את גזר דינו של אסיר העולם, רומן זדורוב, ולהוציאו לחופשי. על-פי קביעתו של בית המשפט העליון יצטרך בית המשפט המחוזי בנצרת לבחון שתי ראיות חדשות שהציגו סנגוריו של מי שהורשע, ככל הנראה על לא עוול בכפו, ברצח הילדה תאיר ראדה לפני שש שנים בקצרין. חוות הדעת הראשונה, של ויליאם בוזדיאק, חוקר המז"פ המוביל בעולם להשוואותיהן של טביעות-נעליים, קובעת באורח חד-משמעי שאין שום התאמה בין טביעות נעליו של זדורוב לאלה שנמצאו על מכנסייה של תאיר, ויתר על כן אין גם שום ודאות שהדברים אמורים בטביעת-נעל בכלל. חוות הדעת השנייה, של ד"ר מאיה פורמן-רזניק, מומחית מן השורה הראשונה לרפואה משפטית, היא חד-משמעית לא פחות וקובעת מפורשות שהחתך בפניה של המנוחה לא בוצע בסכין-יפנית, שאותה תיאר זדורוב בהודאותיו. מקביעת המומחית גם עולה בבירור שמקור מוקדי הדמים בראשה של תאיר הוא בחבלות נפרדות, שאין להן כל קשר לעדותו של זדורוב. נורות אדומות שתי חוות הדעת מעידות בעליל כי זדורוב איננו רוצחה של תאיר. יש בהן גם כדי להעיד שחוות-דעתו של המומחה הישראלי, רב-פקד ירון שור, שעליה התבסס גזר הדין, איננה אלא עורבא-פרח ושאין לה שום אחיזה במציאות. אבל מעל לכל יש בהרשעתו של רומן זדורוב כדי לעורר דאגה ממשית, באשר היא נסמכת על הודאתו של הנאשם בלבד. למותר לציין שהרשעה שכזו איננה קבילה מבחינה משפטית, באשר יש מי שעלול להודות במעשה שכלל לא ביצע, מה גם שההודאה התקבלה תחת לחץ שהופעל על זדורוב ולאחר שחוקריו שטפו את מוחו. בשורה התחתונה מדליקה פרשת הרצח הזו הרבה נורות אדומות על אופן חקירתה של המשטרה. לפי התמונה המצטיירת כעת, אין עוד ספק בדבר שזו נכשלה בגדול בכל ממצאיה. נותרה לפיכך התקווה שהרביזיה במשפטו של זדורוב תוציא, בסופו של דבר, את האמת לאור, גם אם במעט מאוחר, ממש כמו במשפטו של עמוס ברנס, שהורשע לשווא ברצח החיילת רחל הלר.