איזה כיף היום לרדת על לפיד ולשכוח בכלל את ביבי, ואיזה כיף לשכוח, והרי זאת ניסינו והצלחנו לעשות בכל מסע הבחירות. איזה כיף בכלל לשכוח שחוץ מהחלוקה הסופר עקומה אצלנו של הנטל הכלכלי, יש למדינת ישראל עוד כמה בעיות שדורשות (ממש דחוף) פתרון.
זו ההזדמנות לשוב לעניין הקבוע שלי של "מיתווה תש"ח", ואולי גם הזדמנות לגרום למפלגת העבודה, או לפחות לחברים התבוניים של המפלגה, להחליט לפחות בינם לבין עצמם מה הם בעצם בכלל רוצים.
אנחנו כמובן לא רוצים שום הגבלה על אזרחי ישראל הערבים, הם בהחלט בשר מבשרנו, ובטח לא רוצים את כל החוקים הלאומניים של
דני דנון, אבל יחד עם זאת התשובה האחת והיחידה שיש לנו (שאנחנו בפירוש ציוניים! ) על השאלה: "ומה יקרה ביום בו הערבים יהיו כאן 40%?". התשובה היחידה שיש לנו על כך היא: "סמוך! זה אף פעם לא יקרה".
אז או קיי. אכן. גם בת יענה היא עוף לגיטימי. אבל למעט הצורך האמיתי לנסות וכן לחשוב על כל אופציה, לא זו השאלה. השאלה היא: למרות שבלי ספק בן-גוריון לא חלם חלומות רטובים על כך ש"העם הישראלי" בארץ ישראל יהיה מורכב מיהודים וגם מערבים, אלא שפשוט לא היה שום מנוס מכך, כי כל מי שגר בשטח ישראל אין שום מנוס מכך שיקבל אזרחות ויהיה לאזרח ישראל.
ביום בו תוקם פלשתין, ממש כמו שנהגה ישראל בתש"ח עם תושבי טירה וטייבה ועכו ואום-אל-פאחם, 300,000 היהודים שחיים ביו"ש יקבלו אזרחות "בלי הבדל דת גזע ומין", וכמו שיש אזרחים ערבים וח"כים ערבים בישראל יהיו גם אזרחים יהודיים וחברי פרלמנט יהודיים בפלשתין. זו תהיה בדיוק אותה הדדיות וזה יהיה בדיוק אותו שיוויון זכויות וחובות וכך לא תהיה שום "בעיה של פינוי התנחלויות. ישראל ופלשתין תהייה שתי מדינות אחיות, עם אותן תקוות ועם אותן בעיות, ושלום על ישראל ושלום על כולנו !!!
חלק מאזרחי ישראל הם ערבים? אז חלק מאזרחי פלשתין יהיו יהודים!
לא ככה?
