אינני יודע כמה מרעיי הטובים מחפשים כמוני בדחיפות תרופה אנטי אלרגנית כדי להתגבר על המצוקה התוקפת אותם למשמע התיבה "רפורמה". המכה הזאת אינה חדשה אולם היא פעילה לפתע יותר מתמיד ותוקפת בלי עכבות. דומה כי איזה בולמוס בלתי נשלט מטלטל את הממשלה החדשה טלטלה עזה, ביבשה, באוויר ובים, ובאשר שם היא נותנת עיניה לשם היא משלחת מישלחת מלאכי רפורמה נועזים וחסרי רחמים ואינה משגיחה ברבים וטובים שכמותי שנופלים ממש למשכב כשהתיבה בעלת הצליל התיאולוגי המובהק מהדהדת לה בלי הפוגה במרחב.
אין פיסת חיים מפיסות חיינו שיכולה להרשות לעצמה את האשליה כי הרפורמה לא שועטת אליה. דיור-רפורמה. נמלים-רפורמה. מטוסים - רפורמה. בריאות - רפורמה. רבנות - רפורמה. תחבורה - רפורמה. משילות - רפורמה. מיסים - רפורמה. איגודי עובדים - רפורמה. מערכת המשפט - רפורמה. שביתות - רפורמה. כל מה שנכתב באותיות האלפא-ביתא שלנו מועד לרפורמה. אפילו העולם התחתון הוכה בקוצר רוח וכבר ניכרים בו סימנים לרפורמה. תיקון עולם.
ולא אמרנו כמובן חינוך. לא אמרנו כי מספר הרפורמות הדוהרות בהיפודרום הלאומי הזה הוא רב מספור ומורכב ומסובך. המרוץ מזמן מורים, וארגוניהם, ענייני ליבה ומטיפיהם עם סרבניהם, ומבחנים ומופרכותם ומקצועות בגרות וחדלותם, ושעות הוראה, ותגמולי איכות, וערכים כיד המלך, וציונות לשובע ומסורת ומורשת לרוויה, ואוניברסאליות לקינוח, וחינם שיש לו לוח מחירים, ומערך עורפי אדיר של שומרים שאוי לי אם לא אומנו כלוחמים ואבוי לי אם הם חמושים, ועוד ועוד ועוד, סחרור של רפורמות על רפורמות שכבר היו, כמתאבן לרפורמות שעוד תהיינה, רפורמה עלייך ישראל.
ולא שכחנו. חופשות. רפורמה שתעביר מן העולם את "אי ההלימות" (מילה עברית שנוצרה באחת הרפורמות ונזדחלה לי לתוך הטקסט, סליחה...) בין ימי הפנאי של ההורים לבין ימי הפנאי של הילדים ועתידה להיות האימא של רפורמות כולן.
אחד מן הפרדוקסים המוזרים שאנו נידונים לחוות אותם הוא שככל שההתפתחות של המדע ושל הגניוס האנושי ושל מאגרי האינפורמאציה מואצת ודורשת לדעת יותר כן שוקדת המערכת ללמד פחות. מחמישים ושניים שבועות השנה רק כשלושים מוקדשים לפעילות בית ספרית כולל לימודים. האחוזים המצטברים של ימי חופשה, וימי חג, וימי איסרו חג, וימי מועד לאומיים, בלי למנות תקלות צפויות אך לא קבועות בחוזר המנהל הכללי מראש, יוצרים תחושה ששנת הלימודים הישראלית היא שנת טיפוח של דוקטרינת הוויתור מראש על ניצול הפוטנציאל האינטלקטואלי של הבן ושל הבת בעבורם אנו, הורים רחימאים, מוכנים להקריב את הכל חוץ מאשר את חירותם הקייטנתית של חמודינו.
עכשיו מפרזלים שוב את רגלי סוס המרוץ של הרפורמה הנכספת. חמישה ימי לימודים. ששת ימים תעבוד-יוק. חמשת ימים תלמד ובשישית מה? מיני חשבונות משונים מנסרים בחלל ובוחנים עלויות כנגד תשומות או כיוצא באלה מילים מסרסות כדי להגיע להלימה ( שוב, הלימה, שוב סליחה) בין המשק העובד למשק הלומד. אבל מה באמת יהיה באותו יום שישי, אם יגיע אליו "שיפור" רכוב על גבי אוכף הרפורמה?
רופאים עובדים (בינתיים) בימי שישי. מה יעשו בילדיהם שאינם עובדים בללמוד? חנוונים עובדים בימי שישי, ונהגים, חיל גדול של אנשים המשתכרים בימי השישי כבימי ימי השבוע האחרים. גם הם חלק מן המשק העובד. גם להם יש ילדים קטנים וגדולים.
והפעוטים, היכן יהיו בימי השישי, לא בפעוטונים ולא בגני הילדים ולא יהיו להם גננות וסייעות שיש להן ילדים שיקבלו פטור שישי מלימודים ויסתובבו איפה? בשם הרפורמה הדוהרת הזאת עלולה להיווצר תעשיה צבעונית ותוססת של אספקת ריגושים לריבוא רבבות בני נוער שיתנפלו כמוצאי שלל רב על הפנאי שיפלוש על כל ציודו מעורר הדמיון לתוך הפנאי של השבת ושל מוצאה וביום הראשון. ומה יהיה על היום הראשון, יתאוששו רבים מספור מן החגיגה שהחלה כבר ביום ה' בערב כי אין לימודים ביום ו', ובים וו' עד מאוחר, כי אין לימדים ביום השבת ובמוצאי השבת כי כבר נחו מספיק בימים שחלפו בלי לימודים...?
אין ספק כי הרפורמטורים לא ייראו בתיאור הכמעט אפוקליפטי הזה בבואה של המציאות אותה הם מתכננים ברפורמה. הם יצביעו על טיפוח ערכי המשפחה שאינה עובדת ביום השישי, על שילוב הדורות בטיולים מענגים ומשיבי נפש, על ביקורים במוזיאונים, על מה שהלשון בעידן הרפורמה למדה לכנות "זמן איכות". ניחא. הדיבורים המנחמים מחממי לב מאין כמותם. אבל המציאות יודעת עברית אחרת. היא תאמר בכל עגה שמדובר בבזבוז נורא, של כושר העבודה של מי שעובד ביום השישי ויהיה מטופל מעתה בילדים, של האינטלקט שיצא לחופשה בלי שנוצל, של משאבי תרבות ועיון ורצינות והתמודדות עם אתגרי הידע שיוזנחו בהכרח. ואו אז, בלי רפורמה, בלי וועדות מלומדות המפליאות לדווח על התקדמותן בתקשורת צמאת החידושים ומעריצת המחדשים, יפתחו בתי הספר המרביצים תורה בלי ליבה אבל גם בלי שיעור את שעריהם לפני הורים שלא ידעו מה טוב יותר, ילד שלהם בן רפורמה או ילד שלהם בן מסגרת.
והרפורמטורים קלי הלשון וזריזי קידוש השינויים, איה יהיו אז אם לא בסמטאות, טרף קל לרפורמאטורים שיבואו אחריהם לעשות רפורמה בחינוך ולהחזיר את יום השישי לימי השבוע התקניים.....