השיח הבינלאומי הקודח סביב המאמצים להגיע להסדר ישראלי פלשתיני בניצוחה של ארה"ב החל פורמלית עם ביקורו של הנשיא אובמה בארץ. פורמלית משום שלביקור קדמו מגעים של שנים במספר מישורים שקיימו האמריקנים עם סין וברה"מ המתנגדות הקבועות למדיניות האמריקנית בניסיון להביאן להכרה בסכנה שטמונה בתוכנית הגרעין האירנית לעולם כולו. כשהגיעו שתי המעצמות בהתנגדותן לתקיפה, לדעת האמריקנים לנקודה מפיסה את הדעת הוחלט במקביל, בחוכמה רבה, להתניע את התהליך המדיני קודם כל כדי לבודד את האינטרסים של שאר מדינות ערב מן האינטרסים האירניים.
ליבת הסכסוך הישראלי הערבי הבינו כולם היא עם הפלשתינים ופתרונו הוא שיקבע במידה רבה אם פני האזור לשלום או למלחמה. מלחמה של 2013 באזורנו הבינו גם המעצמות, אינה דומה למלחמות העבר וטומנת בחובה אי וודאות לגבי שלום העולם גם במישור הכלכלי. במילים אחרות אם תפגע ארה"ב כתוצאה ממעורבותה במלחמה כוללת שתפרוץ ייפגע העולם כולו ובעיקר סין לפחות מבחינה כלכלית כשארה"ב היא שוק היצוא הגדול שלה.
התלות הכלכלית בארה"ב שיחקה ללא ספק תפקיד ראשי בשינוי העמדה הסינית כלפי אירן. התוכנית המדינית המפורטת שפרסם לא אחר מנשיא סין דווקא במהלך ביקורו הכלכלי של רה"מ נתניהו בביגין,מאמתת את הסברה שאמריקה מתואמת עם סין במהלכי השלום המהירים כעת. אמריקה בסיועה הפעיל של ישראל הצליחו לאחרונה לשכנע את שאר העולם הנאור שאם כבר פועלים גד אירן לאלמנט הזמן חשיבות מכרעת, וכי מרגע שיהיה נשק גרעיני לאירן ובהכרח לארגוני הטרור שהיא מחמשת, תרחף סכנת תוהו ובוהו על האזור שתוכל לזלוג בקלות לעולם כולו - אפוקליפסה קרובה מאי פעם.
יחד עם הבשלת הרעיון שייתכן שלא יהיה בסופו של דבר מנוס מהפעלת כח, כנראה בינלאומי בראשות ארה"ב. הניסיון הנוכחי להתניע את התהליך הישראלי הפלשתיני הוא התחנה האחרונה וכנראה המוצלחת של מדיניות "הבלימה הכפולה" למעשה הבלימה המשלושת כלכלית, צבאית ומדינית כשהסדר מדיני של ישראל עם הפלשתינים ממשמש באופק לאחר שהסנקציות הכלכליות לבדן נכשלו בעצירת אירן בדרכה לפצצה.