בעידן של אינטרנט ומהירות מידע אדירה, קריאת ספרים במתכונתה המסורתית נראית להרבה אנשים ובעיקר לצעירים כמיושנת וארכאית ועל כן הספרייות כיום שוממות ומיותמות. הקהל הרחב פשוט הדיר מהן את רגליו. כדי להאיר פנים ולמשוך שוב קוראים הנהיגו בחוק הספריות הציבוריות 1975 - תיקון משנת 2007 שהכניסה לספריות העירוניות והציבוריות שהיה ללא תשלום כלשהו. ללא דמי מנוי וללא דמי השאלה.
לאחרונה אנחנו עדים לשיטה מכוערת שנוהגת עיריית תל אביב על-מנת לסחוט כסף ממי שעדיין פוקד את הספרייה, שיטה שהיא שינוי של סדרים שהיו נהוגים במשך עשרות בשנים. בזמן האחרון לא ניתן להיכנס כלל לספרייה עם תיק. מדור הפקדת התיקים החינמי שפעל בקומת הכניסה בוטל והומר לתאים - לוקרים ששימוש בהם כרוך בתשלום של 10 ש"ח. כל הרעיון של ספרייה עירונית חינמית אובד ובעצם הופך לשירות בתשלום. אין מדובר בחיסכון בעלויות מטעם הספרייה, אלא מדובר בסחיטה של תשלום בכניסה ע"י אונס של המגיעים להפקיד את התיק שברשותם בתשלום.
ספריית "בית אריאלה" הנמצאת בשדרות שאול המלך 25 בת"א היא מן הגדולות והאיכותיות בישראל. הספרייה נוסדה ביפו בשנת 1886 בשלהי השלטון העות’מני. שמה הראשון היה ״בית עקד ספרים״ והיא שכנה בביתו של אלעזר רוקח. בשנת 1891 הצטרפו חברים נוספים מאגודות ״חובבי ציון״, ״בני ברית״ ו״בני משה״ לתמיכה בספרייה, שנקראה מאז ״שער-ציון". מטרות הספרייה, כפי שהוגדרו על-ידי מנהליה הראשונים, היו לכונן ספרייה שתשרת את הקהילה ביפו וגם את המתיישבים שמחוץ ליפו. היא נועדה להיות הספרייה הציבורית המרכזית בארץ ישראל ולשרת אף את הרעיון הלאומי.
מטרות נוספות היו: חינוך הדור הצעיר, סיוע לנזקקים, קידום ההשכלה והפצתה. מנהליה ביקשו לכלול בה בין השאר, ספרות עברית בכל מלוא היקפה, כל המחשבה העברית לכל זרמיה השונים וגם ממיטב הספרות האירופית בשפות שונות. עם ידידי הספרייה והוועד המנהל שלה נמנו גם בכירי הסופרים העבריים: אז״ר, אחד העם, ביאליק, טשרניחובסקי ורבים אחרים.
לאחר היווסדה של העיר תל אביב נדדה הספרייה ועברה מספר אכסניות במשך כל השנים הייתה בה פעילות רצופה, ומספר הקוראים גדל בהתמדה. הספרייה העניקה שירותי השאלה ואולם קריאה. אוסף הספרים זכה למידה גבוהה של שימוש והתקיימו בה הרצאות והקראות שירה ופרוזה, שנועדו להגביר את הקשר בין הספרייה
לקהילה. כבר בשנים הראשונות הייתה לאחד ממוסדות התרבות החשובים שלה. בשנת 1922 הכירה בה מועצת העיר תל אביב כספרייה העירונית. עם התפתחותה של העיר התרחבה גם הספרייה. לאחר קום המדינה, פרשה הספרייה רשת של ספריות בשכונות העיר, מדרום ועד צפון. בשנת 1977 עברה למשכנה הנוכחי ונוסף לשמה השם "בית אריאלה".
סחטנות עירונית
ואולם העבר המפואר מתבזה בשל הסחטנת העירונית שאותה מנהיגה כיום עיריית תל אביב - יפו. אוצר הספרייה שהיה נגיש לכולם הפך להיות בתשלום. התשלום עבור הפקדת תיק הינו בעצם דמי כניסה שהרי כיום אין כמעט מי שאיננו בא לספריה מצוייד בתיק. מאחר שחוק הספריות הציבוריות 1975 קובע לאחר תיקונו ב 2007 שההשאלה תהיה חינם, גביית תשלום בכניסה היא נגד רוח ולשון החוק ומהווה הפרה שלו. בתקופה שרוב החומר הכתוב הופך חינמי ונגיש בקלות באינטרנט אין מקום לנצל את קהל הספריה שרובו קשישים, ילדים ומשפחות האזור. זה לא חוקי, סחטני ומכוער.