הוא חי את הפלמ"ח, נשם אותו והטיל על עצמו שליחות להיות איש הקשר בין לוחמיו בני ה-90 פלוס מינוס שנותרו עדיין בחיים, רובם במצב בריאותי רעוע. כל אחד מהם היה לדידו של ביבר גיבור ארץ ישראל שבזכותו קמה המדינה.
תרומתו הרבה של ביבר לחיי התרבות והאמנות במדינה, במסגרת תפקידיו כקצין הווי ובידור בחיל השריון ובצה"ל לא תסולא מפז.
לא הייתה כמעט שיחה עם ביבר שהפלמ"ח לא השתבץ אליה בדרך זו או אחרת והפך להיות נושא מרכזי. המנון הפלמ"ח "מסביב יהום הסער" היה לחם חוקו היומי של ביבר וסמלו עבר מחולצה דהויה אחת לשנייה שהוא החליף.
כך היה בפגישתי האחרונה עם ביבר לפני כמה שבועות, לצורך ראיון לפרויקט ספרותי שעסקתי בו והיה קשור בחלקו לבית ההגנה בתל אביב. ביבר היה מעורב גם בהנצחת ההגנה שהפלמ"ח היה חלק אינטגרלי שלה.
ביבר התעקש שהפגישה תתקיים בקפה "תמר" ברחוב שינקין בתל אביב, שהיה נמל הבית שלו ושאליו הגיע כמעט בכל יום רכוב על אופנים ישנים בעלי מנוע מאולתר.
לא בכדי חגגו לו בשעתו חבריו הקרובים ב"תמר" את יום ההולדת ה- 90 ולא חדלו מלשיר באותו מעמד את שירי הפלמ"ח.
ביצעתי את המשימה
במהלך הריאיון עם ביבר ניכר היה שלמרות גילו המתקדם זכרונו לא בגד בו והוא זכר היטב שמות אנשים מן העבר הרחוק ואירועים שהיו לפני ואחרי הקמת המדינה.
במהלך השיחה שאל אותי ביבר אם ביקרתי במוזיאון הפלמ"ח, הצמוד, איך לא, לבית רבין. כשעניתי בשלילה טרח להתקשר מיד טלפונית אל האחראי על מוזיאון הפלמ"ח כדי להסדיר לי ביקור לא קבוצתי.
בימים שלאחר מכן לא חדל מלהתקשר אלי כי לוודא שביקרתי במוזיאון הפלמ"ח ולא הניח לי עד שביצעתי את המשימה.
ביבר המנוח לא היה חבר שלי. לא באנו מאותו הכפר ולא היה לנו רקע אישי משותף. בעבר השתתפנו ביבר ואני יחד עם אורי יפה המנוח בצוות פיענוח דמויות במסגרת תוכנית רדיו פופולרית בשם "חמישה בעקבות אחד", בהנייתו של שמואל שי (שתי משתתפות נוספות בתוכנית היו גרפולוגית ואסטרולוגית).
באותה תוכנית עמדתי מקרוב על חכמתו הרבה של ביבר, הידע המקיף ובעיקר חוש ההומור הנפלא שלו.
בשנים שלאחר מכן כאשר שימשתי כיו"ר איגוד עיתונאי ישראל נתקלתי בביבר מדי פעם בבית העיתונאים (בית סוקולוב) בתל אביב. הוא אהב את חברתם של אנשי התקשורת בעיקר כאשר יכול היה לספר על עלילות הפלמ"ח. לרוב היו לו מאזינים מרצון. מעולם לא דיבר על עצמו ועל חלקו בפעולות הקרביות של הפלמ"ח. תמיד שיבח את חבריו לארגון.
בפגישות האקראי שלנו עודד אותי במאבקי הבלתי נילאה בשחיתות הציבורית. בעיקר כאבו לו מעשי שחיתות שנחשפו בתחום הביטחון ובצה"ל.
ביבר ביקש בצוואתו לקבור אותו בקיבוץ גבעת השלושה ששימש בעבר בסיס הכשרה מרכזי של הפלמ"ח ולהטביע על המצבה את סמל הפלמ"ח ולכתוב את המילים: "אני שאול ביבר הייתי בפלמ"ח".
סביבנו לא יהום יותר הסער. קולו של ביבר נדם.