ישנו פרט פחות ידוע - אבל די משמעותי ל"העזה" של ה"איחוד האירופאי" להוציא את החרמתו המעשית נגד מוצרי ההתנחלויות לפועל. לפני פחות מחודש התקיימה הפגנת אלפי יהודים חרדים מול "בנייני האיחוד האירופאי" בבריסל. ההפגנה מוקדה נגד גיוסם הכפוי של החרדים לצבא הישראלי, אבל היה שם מסר גדול יותר: יהדות וציונות הן תרתי דסתרי.
בראש ההפגנה הזו עמדו הרבנים החרדים של אירופה ובראשם רבני בריטניה, רבני אנטוורפן החרדית שבבלגיה וגם רבני הקהילות החרדית מהולנד, שוויץ, צרפת ואוסטריה. במקום נכחו דיפלומטים בכירים של מדינות ה"איחוד האירופאי" וכמובן התקשורת העולמית. והנה מה הופתעו הזרים הללו לשמוע כי רבני אירופה הללו אינם רק מתנגדים "נקודתית" לגיוס "בחורי הישיבות" או אפילו כלל החרדים לצבא הישראלי בלבד אלא מדובר בקו פוליטי חרדי רחב - של רבנים וקהילות חרדיות, שאינם רואים במדינת ישראל את הנהגתם אלא רואים בה מכשול ליהדות ולשלום עם הערבים. האירופאים הופתעו לגלות כי התנגדות זו אינה מזערית - כמו שחשבו עד כה, בדמות "ארגון "נטורי קרתא" .
הם גם גילו כי לא רק חוגי סאטמר וה"עדה החרדית" משתתפים בהפגנה הזו אלא גם חוגים רחבים מ"יהדות התורה" של אירופה ובכללם רבני החוגים הליטאים , ולא מעט מרבני ועסקני חסידויות כמו "בלזא - מחנובקה", בובוב, ויזני'ץ , גור ואחרים. כלי התקשורת האירופאים עטו על דוברי הכינוס ועל רבניהם ועד מהרה גילו כי רוב חרדי "יהדות התורה" באירופה הם אנטי ציונים מוצהרים ושיציאתם להפגנה הזו הייתה בניגוד לרבנים שטניינמן, קניאבסקי ואדמו"רי אגו"י.
הרבנים האירופאים ידעו לספר לכלי התקשורת שם כי בבריטניה למשל פסלו רבניה את רעיון הקמת "אייפ"ק" כסעד להסברה הישראלית, וכל זאת משום התנגדות הרבנים החרדים שם לתמוך בהסברה ישראלית שעלולה לגלוש לאנטי בריטית וגם לסכן את יחסי היהודים עם שכניהם המוסלמים, העומדים באי הבריטי על רמת קשר גבוה של שיתוף פעולה חברתי, דתי ואף פוליטי.
גם גורמים מוסלמים היו שותפים בזמן ההפגנה לפגישות הללו, עם הרבנים והציבור החרדי. ומהתקשורת האירופאית זלגו הידיעות לראשי האיחוד האירופאי, וממש בזמן ההפגנה נפגשו רבנים בכירים עם עם ראשי ה"איחוד האירופאי" ולא רק שאישרו שמה שזלג מהתקשורת האירופאית הוא נכון אלא הוסיפו מנייה ובייה על התנגדות דרך התורה והיהדות להתגרות באומה הערבית בכלל ולדיכוי הפלשתינים בפרט, תוך הסתייגותם של הרבנים מההתנחלויות ומהצגת המתנחלים כ"זרם דתי", אלא הסבירוהו לאירופאים כ"זרם רפורמיסטי לאומני שהתנתק מהדת היהודית".
עבור ראשי האיגוד האירופאי זה היה יותר מ"שוק פוליטי". עד אז הם הכירו בעיקר שני ארגוני רבנים שאחד מהם ייצג את ה"רבנים הרשמיים" של הקהילות החילוניות והפרו ציוניות באירופה ("ועידת רבני אירופה") והשני ייצג את "רבני חב"ד" ("מרכז רבני אירופה"), והנה הסתבר לאירופאים כי גם הזרם השני אינו כלל מייצג את חרדי אירופה אלא מייצג קבוצה לאומנית קיצונית ופרו ציונית. ראשי האיחוד הבינו לפתע כי לא לחינם מתעסקים הארגונים הללו אך ורק בענייני כשרות ומילה ומגנים על מעללי ישראל - שהרי אין שני הארגונים הללו מייצגים כלל את הציבור החרדי האמיתי באירופה. האירופאים קלטו מסר נוסף מאותם רבנים חרדים - הללו ביקשו מה"איחוד האירופאי" להטיל סנקציות על ישראל והבטיחו כי חרדי אירופה לא יתמכו בשום התגוננות ישראלית נגד כל חרם אירופאי.
מכאן ועד להטלת הסנקציה המעשית על מוצרי ההתנחלויות הדרך הייתה יותר מקצרה והיא אפילו הובאה לידיעת הרבנים שהשתתפו בפגישה, ואף אושרה על ידם. זו הייתה ה"נקמה המתוקה" של הרבנים החרדים באירופה באנשי ה"בית היהודי" ובמתנחלים שיזמו את "חיול החרדים" לצבא הישראלי.
בישראל הקו הזה מובלע מכמה סיבות. ראשית , "יהדות התורה" ושס נושאות את דגל הלאומנות וגם הרבנים בתוכן החפצים בפשרה נמצאים תחת לחץ הקיצוניים לא להביע עמדה פשרנית ובודאי לא להתחבר למו"מ עצמאי עם הערבים, וגם ל"מימון הממלכתי" יש חלק בלחץ האנטי פשרני הזה . שנית, השמאל הישראלי והאנטי דתי עושה הכל כדי ליצור דיסאינפורמציה לצד הפלשתיני ולהציג את כל החרדים - כולל את ה"עדה החרדית" שאיננה חלק מהחרדים הציונים, כתומכי הכיבוש הציוני. כך גם פועלת התקשורת הישראלית - שרובה אנשי שמאל, כדי למנוע חיבור בין החרדים לפלשתינים על בסיס פוליטי, תרבותי ודתי כפי שהוא קיים למשל בבריטניה בפרט ובאירופה בכלל. התקשורת וראשי השמאל הישראלי מציגים גם את ה"עדה החרדית" - בעיני הערבים, כ"קיצוניים", אבל אינם מגלים להם ש"קיצוניות" זו היא כנגד משטר הכיבוש הרוחני של הציונות ולא כנגד הערבים. לא במקרה נשלפת ש"ס שוב ושוב - לפני הפלשתינים, כאפשרות ה"חרדית היחידה" לפשרה, ואילו חוגים ב"יהדות התורה" וכל ה"עדה החרדית" מוסתרים מהפלשתינים ע"י הימין והשמאל הציונים כאחד.
שס היא מפלגה "חרדית" על-פי מה שהממסד בישראל חפץ לראות כ"חרדים" - פשרנים בענייני דת, כמה שיותר, וחלק בלתי נפרד מהציונות. הימין והשמאל הישראלי אינם מעוניינים שחוגים חרדים רדיקליים באמת יצרו קשר ישיר עם הפלשתינים ועם הערבים ולא יעברו את ה"צנזורה" הציונית ולא רק פוליטית, אלא גם דתית ותרבותית כי אז אולי ההגמוניה הציונית ו/או האירופאית תישמט לבריתות שהממסד הישראלי מעדיף לא לחשוב עליהם. אילו היה מתחיל מו"מ חרדי- פלשתיני ישיר בישראל, אזי, מפת השלום הייתה שונה לגמרי, כולל ההתפשרות על החיים המשותפים של שני הצדדים במקומות הקדושים לכל הדתות בארץ ישראל, שהרי מה לממסד הישראלי החילוני ולמקומות הקדושים ליהדות.
