ניצולי השואה לא סולחים לשר השיכון

בעיתוי הזה, ימים מספר לפני יום כיפור, ימים של חשבון נפש, נדרשים נבחרי הציבור שלנו לעשות חשבון נפש על אופן התנהלותם מאז כניסתם לתפקיד, עד כמה הם מייצגים את הציבור, רגישים למצוקות של העם ונותנים מענה אמיתי לצרכים השונים של הקבוצות השונות. בימים אלו עולות השאלות, הדילמות ואיתן התחושות הקשות ביחס להתנהלותו של שר השיכון אורי אריאל מאז כניסתו לתפקיד. השנה הנוכחית הייתה שנה קשה ורעה לניצולי השואה חסרי הדיור, שנה שהחלה עם תקווה שנגוזה עם בחירתה של ממשלה חדשה וכניסתו לתפקיד של השר אורי אריאל כשר הבינוי והשיכון. לאחר המחאה החברתית החליט משרד השיכון בראשות השר הקודם אריאל אטיאס לקדם תוכנית אשר תחייב הקצאה של 5% מכל בנייה חדשה בישראל לטובת הדיור הציבורי. זרעים של תקווה החלו לצוץ, סוף-סוף הסתמן פתרון באופק. אך עם כניסתו של השר החדש, אורי אריאל, למשרד השיכון, התקבלה החלטה לחסל את הדיור הציבורי, וליצור תוכנית הינתקות בין משרד השיכון לבין קהילת העולים המבוגרים שרובם ניצולי שואה או פליטי שואה. באופן מפתיע ובניגוד לכל היגיון קיבל שר השיכון החלטה למכור את הדירות של הדיור הציבורי, ולחסל את המלאי הקיים. פרט שולי הפריע לתוכניתו והוא החוק המחייב להשתמש בכסף של מכירת דירות הדיור הציבורי, רק לצרכים של בנייה או רכישה של דיור ציבורי חדש, אולם חוקים ניתן לשנות וכך בהחלטה משותפת של שר השיכון ושר האוצר הוחלט לשנות את החוק באופן שמכירה של דירות קיימות, תוביל לחיסול שארית התקווה להגיע לקורת גג בכבוד. עולים קשישים, ותיקי מלחמת העולם השנייה וניצולי שואה, הם בין הנפגעים של החלטה קשה זאת; אשר בשארית חייהם נאלצים לשכור דירות בשוק החופשי, ומכיוון שאין להם ערבויות לתת משנה לשנה מתקשים למצוא דירות ומצבם מידרדר. מחיר השכירות עולה וגם התנאים שמציבים בעלי הבתים מחמירים. שנה אחת נאלצים להתפשר על החימום בחורף, אחר כך כבר מוותרים על תרופות - הכל כדי לא להגיע לחיים ברחוב, משם כבר קשה מאוד לחזור לחיים בכבוד. אנחנו מדברים על הזכות לקורת גג, הזכות הבסיסית לדיור, לא לדירות פאר, לא להטבות מפליגות ומענקים, לא דירה שניתן להוריש אותה. רק מבקשים קורת גג קבועה, דירה קטנה, שממנה אף בעל-בית לא יכול להזיז אותנו ולהרע לנו. שר השיכון הוא איש מאמין, וודאי יודע שעל עבירות שבין אדם לחברו לא הצום ולא התשובה מכפרים. שר השיכון גאה במדיניות שלו. אנחנו נדרסים תחתיה. אנחנו לא סולחים לו על ההשפלה.