האם היועמ"ש ייפרד משרשרת החסינות?

כאשר אנשים נחשדים על-ידי הציבור בעבירות של שחיתות ציבורית, זיוף, התנהגות בלתי הולמת, והם לא מזוכים מחד, ואינם מטופלים מאידך בהיבט של חקירה וענישה על-פי חוק, מי שניזוק בעיקר זה כלל הציבור. המארג השלטוני מרקיב אז בעיני הציבור, רשויות החוק שנועדו לשמור עליו נתפסות אז כמשתפיו"ת של השחיתות וכמעודדות הרוע, הגם הציבור לא תופס אז מדוע הוא חייב לשלם מיסים, חייב לקיים חוקים, בעוד בצמרת ההפקרות חוגגת ואיש לא נותן את הדין. ואין אסון גדול מזה למערכת אכיפת חוק, זוהי תשתית הריקבון. כאשר כזה נמק מתחיל, אי-אפשר לעצור אותו. שלוש שנים תמימות חלפו מאז סוכל הרמטכ"ל גלנט בתהליך מתוזמן היטב שראשיתו בזיוף מסמך ובשימוש ענק בו, החשוד בזיוף ואלה שעשו את השימוש הנרחב במסמך הזה, עדיין לא עמדו לדין, חלקם אפילו לא נחקרו, וכעת יש מנגינה חדשה, החקירה תיקח עוד הרבה זמן, שלוש שנים לא הספיקו להם לעל-מנת להרוס את שארית אמון הציבור במשטרה, בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה, הם כנראה לא הגיעו עדיין להרס היסודות, והם מתכוונים להגיע לשם, להרוס הכול עד היסוד. וכעת הם הולכים לבית המשפט, ובעזות מצח מבקשים את הנצחת החסינות, אשר מן הראוי היה שתפוג מן העולם ולו רק עקב התוצאות העגומות, המצחיקות והעצובות של פועלם הרשלני של רשויות החוק בפרשה. רק בית המשפט יכול לעמוד בפרץ הזה ולעצור ברגע את נזקיו, בית המשפט חייב להבהיר ליועץ, כי בפרשה זו הוא בזבז כבר את כל הקרדיט, והוא אף ניצל קרדיט מפרשיות אחרות, והקרדיט נגמר, אין ליועץ המשפטי לממשלה כל יתרון בבית המשפט העליון, במו ידיו ובמו ידי מחדליו הקשים היא ניתץ את היתרון הזה לבלי שוב. כל עידוד של נרפות רשויות החוק, על-ידי בית המשפט העליון, על-ידי מתן איזו שהיא עדיפות ליועץ המשפטי לממשלה, כל ניסיון שלא לרדת לעומק שיקוליו ומשקליו כפי שהיה קורה עם כל גורם שלטוני אחר, כאשר אנו עומדים כבר 3 שנים אחר שיא האירועים, והמזייף עדיין לא עמד לדין, והמשתמשים עדין לא נחקרו לעומק, כל מצב כזה, יכביד עוד ועוד על העדר האמון של הציבור במערכתו החוק, ועל כן חובה על בית המשפט העליון לשנות את גישתו מן הקצה אל הקצה, ולהכליל את היועץ המשפטי לממשלה בכפיפותו המלאה לביקורת השיפוטית, ללא העדפות וללא חסינויות.