כבר היינו במקום העצוב הזה בו דם יהודי הפקר ואין מושיע. יהודים נרצחים והנהגתם ממשיכה בשלה אגב הכשרת הקרקע לאובדן חיים נוסף של יהודים קדושים. האזרחים הפשוטים יהודים באשר הם מוחים, מפגינים, זועקים ומתריעים אך מנהיגים אטומים אינם נרתעים, אינם עוצרים לעשות חשבון נפש, אינם שועים לזעקות השבר, בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
יש אחראים לרציחות הללו ואסור לנו בתכלית האיסור לתת להם להימלט מאחריותם זו וכפועל יוצא מן העונש לו הם ראויים. אינני מתכוון הפעם למפלצות הערביות הטובחות ביהודי כל אימת שהזדמנות נופלת בידן. זוהי סכנה ברורה וידועה מפניה אנו מתגוננים כבר מאה שנים כאן בארץ הקודש. כתב האשמה שבפי הוא כלפי הנהגה מופקרת, חסרת אחריות ורופסת שבמחדליה ומעשיה הנפשעים מכשירה את הקרקע לרצח יהודים, כך ממש, עם כל הזוועה שבהכרה הזו המעוררת צמרמורת ופלצות גם יחד.
מי שעוקר ישובים ומגרש יהודים מעל אדמתם ואחר כך מוסר נחלת אבות לרוצחים צמאי דם אשם בהאדרת הרוצחים, זילות דמם של יהודים, חיסול כוח ההרתעה שלהם והענקת רוח גבית חזקה מאין כמוה לרוצחים נוספים הצמאים לדם יהודי.
מי שמבטיח להגיב על ירי הרוצחים ובפועל מפגיז חולות ושטחים ריקים במקרה הטוב או שאיננו מגיב כלל במקרה הרע (או שמא להפך ?..) הוא האשם בהחלשת היהודים וחיזוק רוח הקרב והלחימה של האויב הערבי.
מי שלפני שהוא מורה על הפגזת מאורת רוצחים מתריע על-מנת שהעקרבים הארסיים יברחו מבעוד מועד ובכך לא תיפגע שערה משערות ראשם הוא האשם ברמיסת כבודם של היהודים, בהופכם לשנינה, ללעג ולקלס ובהתרת דמם.
מי ששחרר אלף מחבלים מתועבים בעסקת שליט, חלקם הגדול כאלה שבצעו פשעים נגד עמנו ונגד האנושות בכללותה הוא האשם בכך שהינו משמש מורה דרך לרוצחים הבאים: טבחו בנו, שפכו את דמנו, יום שחרורכם בוא יבוא, גם אם יתמהמה.
מי שמנהל מו"מ (מתן ומתן...) עם ארכי מחבל ורוצח המכחיש שואת עמנו, במחשכים ובגלוי, לשם כינון מדינה לרוצחים הניאו נאציים של דורנו, אשם בכפירה בזכותנו על הארץ, בשיתוף פעולה עם השקר הערבי ובמחיקת מורשתנו ותולדות עמנו אגב רמיסת זכותנו על מכורתנו ערש תרבותנו והתכחשות לה.
נדהמים וחסרי אונים
מי שאיננו לומד מהניסיון וכאותו אדם שאיננו שפוי חוזר פעם אחר פעם על אותו ניסוי ממש בקוותו לתוצאה שונה, אשם בהפקרות, חוסר שיקול דעת, פזיזות וטמטום העולים לכדי רוע ממש. בהיות הניסויים האמורים נערכים בחייהם ובדמם של יהודים הרי שהאשם כבד שבעתיים ואין לו כפרה.
מי שמועל במוסר האלוקי, מתכחש למשפט העברי ובועט בכל ציווי אנושי בשחררו רוצחים כאתנן לרוצח בעוד המשפחות השכולות ועימן העם כולו עומדים נדהמים וחסרי אונים נוכח הפשע, הוא האשם ברצח שהיה ובזה שיבוא חלילה בעקבותיו. לאחר שחרור "מנה ראשונה" תשוחררנה כאלה נוספות ועם כל "מנה" גובר התיאבון לדם יהודי. האחראים להפקרות המוסרית לפשע ולבגידה מוכרים לכולנו.
מי שמנהיג מדיניות מופקרת של הסרת מחסומים, מי שמתיר לחשמל יהודים, מי שמורה לקלגסיו לא לענוד תגי זיהוי ומי שפושט על בתי יהודים שלווים באישון ליל והורס את בתיהם הוא המחזק את האויב ומחליש את האח. הייתכן כדבר הזה כאן והיום בזמן בראשית צמיחת גאולתנו?
התוצאה העצובה של המעשים והמחדלים שחלקם תוארו לעיל הינה החלשה מתמשכת של הרוח בכוונה לייאש ולהחליש עד אשר ניכנע, עד אשר נרפה מאחיזתנו, עד אשר ניסוג מובסים ושפלי רוח אל תוך גבולות מדינת כל אזרחיה, אלה הגשמיים ואלה הרוחניים.
תוצאה זו לא תושג ומזימה זו לכישלון נועדה. להט האמונה שבקע השמימה בעת תפילת הנערות בבית הכנסת בגוש קטיף, לחייהם הצרובות של נערי הגבעות ברחבי הישו"ב (יהודה שומרון ובנימין), בתי המדרש ההומים תלמידי חכמים המוכנים למסור את הנפש ורבבות רבות של היהודים הנאחזים בארצנו האהובה ובתורת הנצח של עמנו ללא מורא ובמסירות ואהבה, כל אלה ינצחו את הרשע.
עם בוא שעת הניצחון לא נשכח את אלה שהתעללו בעמנו, את אלה שערכו ניסויים בבני אדם בעבור חזיונות שווא ותעתוע, את אלה ששנאת החינם ליהודים וליהדות העבירה אותם על דעתם ואפשרה להם לחזק את הצורר ולהגביר את תעוזתו ותאוות הרצח הטבועה בו. או אז לא נשכח וגם לא נסלח. נשמע נדוש הביטוי? ייתכן אך זאת עלינו לדעת - יום יבוא והאחראים להתרת דם יהודים יתנו על כך את הדין.