להסדיר הספקת המים במועצות האזוריות

בימים אלו נבחנת אסדרת המים במועצות האזוריות על-ידי רשות המים שעקרה שלטון צנטרליסטי על משאב יקר זה והכבדת הביורוקרטיה על הספקת המים במועצות האזוריות. בישובים החקלאיים זכויות המים נתונות בדרך כלל לאגודות החקלאיות והן שנותנות את השרות הן למים לשתיה ביתית והן לחקלאות. יצוין כי מועצות אזוריות אינן דומות לרשויות מקומיות בכמה תחומים כגון הפזור הגאוגרפי הגדול,שונות האוכלוסיה, השליטה על אמצעי היצור ועוד. במידה מסוימת המועצות האזוריות התפתחו בין השנים במתן שרותים מוניציפליים ואינן דואגות לחקלאות ולחקלאים שבתחומן. המוקדים העירוניים עברו כברת דרך ארוכה במתן השרות והם נותנים שרות מגוון 24 שעות ביממה .לא כן המועצות האזוריות שהקימו מוקדים אולם אלה פעילים בעקר בשעות פעילות המועצה.ולכן פיצוץ בצינור המים לא יכול לקבל שרות מידי עם קרותו אלא צריך להמתין ליום המחרת. זאת ועוד המועצות אינן מחזיקות אדם מיוחד בישוב שיתן מענה לבעיות פתאום שמתרחשות בישוב. משק המים מבוסס בישובים החקלאיים על אגודות המים ועל זכויות מים שנקנו על-ידי האגודות החקלאיות לאורך השנים ויש להן זכויות קיניניות בהם. האגודות החקלאיות שהן ספק מים מחזיקות בדרך כלל באיש מים הנותן את השרות 24 שעות ביממה וזה מגולם במחיר המים. לאגודות גם קשר ישיר לחברת מקורות במקרה של ירידה בלחצי המים הפסקת הספקה ועוד. בעוד שברשויות המקומיות הוקמו תאגידי מים כאשר זכויות המים הוצאו מהרשויות, במועצות האזוריות זה לא ניתן עקב מבנה הבעלות על הזכויות. הקמת תאגידי המים נכשלה כשלון חרוץ ולהשליך מכך על משק המים במועצות האזוריות תיהיה טעות חמורה. מחירי המים עלו ללא שיעור והעברת השליטה על משק המים למועצות יביאו להתייקרות נוספת עקב הקמת מערך ביורוקרטי נוסף ומסורבל. בכלכלה יש מושג של יתרון לגודל אולם גם של חסרון לגודל ובמקרה כזה יש חסרון לגודל ולא יתרון. מערך הגבייה קיים לגבי מים באגודות החקלאיות ולגבי ביוב מתמזג עם מערך הגביה של הארנונה הכללית במועצה או בועד המקומי. עושה רושם שכל האסדרה לא נועדה אלא למטרת דווח ושליטה של רשות המים על אספקת המים וזאת טעות. השרות לפרט יפגע אנושות מהעברת הניהול למועצות האזוריות שכבר כיום אינן נותנות שרות ברמה סבירה כפי שזה ברשויות המקומיות. צריך לשמור על רמה מסוימת של תקצוב ממשלתי לחדוש משק המים וזאת משום שמשק המים בישובים החקלאיים פרוס על פני קילומטרים רבים שישוב בגודל נורמלי לא יכול לשאת בעלויות אלה. יש ישובים חקלאיים המפיקים את כל המים או חלקם מבארות שלהם ללא קשר למקורות מה יהיה גורלם? צריך להיות תעריף מיוחד למים להשקיית גינות ושטחים ציבוריים נמוך יותר כי זה חלק מהחיים בישוב שאינו משופע במוסדות ציבור. הצעתי לחלק את הטיפול במים לשתי רמות: האחת ברמת השטח שתעשה על-ידי האגודות החקלאיות כפי שזה כיום תוך כתיבת נוהלים אחידים לכל הישובים החקלאיים, רמה שניה - מועצה אזורית טיפול בהספקת מים בחרום תוך אגום משאבים כפי שזה נעשה לגבי מצבי חרום אחרים כמו מלח והג"א. הדבר דומה לביטוח הנעשה בשני רבדים האחד ברמה הפרטנית והשני ברמת קטסרופה כללית או חלקית. התקצוב - על-ידי המדינה תוך מתן תקציב מיוחד לחידוש רשת המים בישובים החקלאיים גם לשטח המחנה וגם לשטחים החקלאיים. שמירת הזכויות הקיניניות של האגודות החקלאיות על זכויות המים, כמו-כן ינתנו הקצאות מים לשטחים ציבוריים ומוסדות ציבור בתעריף מוזל.