המושג
"חוקים מתים" הוא מושג המוכר, דרך כלל, למשפטנים העושים ימיהם באקדמיה ופחות לעורכי-דין, שעיסוקם ביישום החוקים והפסיקה, הלכה למעשה. הסיבה לזרותם של העוסקים בעריכת-דין, בפועל ולמעשה, למושג זה, נובעת מן הסיבה הפשוטה ש
"חוקים מתים" הם חוקים הנכללים בספר החוקים, אך מסיבה זו או אחרת, אין הם מיושמים,
מעשה של יומיום ובפועל.
לכן, אין נתקלים עורכי-הדין בחוקים בלתי ישימים אלה, במהלך שגרת עבודתם היומיומית והשוחקת. החוקרים נוטלים חוקים אלה או אחרים מסדרת
"החוקים המתים" ומנסים להוכיח בעזרת תיאוריות משפטיות, דרכי יישום או אי-יישום הלכות משפטיות ולפעמים משמשים הם בסיס או נגזרת לעבודת דוקטורט שלמה בתחום המשפט או בתחום המשפט ובתחומי מחקר אקדמיים נגזרים ומשיקים לתחום המשפט.
מונח משיק ומקביל לתופעת
"החוקים המתים", הינו המונח המוכר מתחום ההלכה והמשפט העברי והידוע בשמו ההלכתי
"הלכה ואין מורין כן". בתלמוד הבבלי (ואף בתלמוד הירושלמי) ואצל פוסקי הלכות השתרש מונח זה, בהקשר ובהדבק דברים בהתייחס להלכות הנכונות מן הפן ההלכתי, אולם בשל שיקולים אלה או אחרים, אין לעשות בהן שימוש הלכה למעשה וללמדן באופן פומבי.
החשש העיקרי הינו, כי מאחר שמדובר בהלכה המקלה באופן יחסי, הרי יבוא כלל הציבור ויפרש אותה על דרך ליברלית רבה יותר מאשר הייתה כוונת מי שיצרו אותה. לדוגמה, מבחינת ההלכה מותר לקרוא לאור הנר בשבת, אך אין מורין כן, כדי שלא יזלזלו באיסור הדלקת אש בכללותו ויבואו לכדי מצב דברים של הדלקת נר בשבת, שכבה.
מבחינתנו אנו, יכולים אנו להצביע על חוסר היכולת לאכוף קיומם של צווי איסור פרסום, המוצאים על-ידי בתי-משפט, דוגמת פרסום שמו של הזמר החשוד בקיום יחסים אסורים עם קטינות, כדוגמה ל
"חוק מת", הנכלל בספר החוקים, אך היכולת לאוכפו, הלכה למעשה, מגיעה, במקרים רבים, לחדלון מוחלט של מערכת האכיפה של החלטות ופסקי-דין שיפוטיים.
דוגמה נוספת לחדלון שכזה, הינו העיקרון של אי-פרסום עניינים המצויים בהליך שיפוטי, בתחום הפלילי, העלולים להשפיע על השופטים ועל הליך השפיטה והידוע בשם
"עיקרון הסוביודיצה". בפועל ולמעשה, מפרים כלי התקשורת המשודרת והמודפסת, מעשה של יומיום ושעה-שעה עיקרון זה, ומערכת האכיפה עומדת חסרת אונים וחסרת יכולת לאכוף קיום וכיבוד ההלכה של אי-השפעה על שופטים ומערכת השפיטה בפרסומים אסורים שכאלה.
למצוא פתרון להפרה - ומהר!
בשעתו - בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת - כלל חוק העונשין, בגרסתו המנדטורית, סעיף חוק שאסר על קיום יחסי מין
בהסכמה, בין בוגרים. בישראל של אז, טרם התקבלה תופעת ההומוסקסואליות והלסביות, כנוהג ראוי ומקובל, אולם בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, חיים הרמן כהן, ויורשיו, הוחלט להנחות את התביעה הפלילית שלא להגיש כתבי-אישום נגד קיום יחסים שכאלה,
בהסכמה, בין בוגרים.
שנים רבץ סעיף חוק זה, כסעיף נשכח וזנוח ו
"כסעיף חוק מת" בפקודת החוק הפלילי המנדטורית 1936, עד שבאה חברת הכנסת
שולמית אלוני והגישה הצעת חוק לביטול סעיף זה ומחיקתו מפקודת החוק הפלילי המנדטורי הנ"ל. מאז אין קיים עוד איסור בספר החוקים בישראל, על קיום יחסים הומוסקסואליים, בין בוגרים,
בהסכמה.
מצב דברים זהה, לחלוטין, עובר בשנים האחרונות, על סעיף החוק הידוע בשם:
"סעיף הסוביודיצה" ועל הוראת החוק בדבר
"הוצאת צווי איסור פרסום", שבמקרים רבים לא ניתן לאכוף אותם - הלכה למעשה. זאת ועוד; לפי פרסומים שונים בעיתונות, דווקא המשטרה שפנתה לבית המשפט להוצאת צו איסור פרסום, היא הראשונה להפר צו איסור פרסום זה, משיקולים טקטיים ומשיקולי ניהול חקירות משטרתיות, כאחת.
הדעת אינה סובלת כי בספר החוקים, בכלל, ובספר החוקים, שעניינו הוראות חוק פליליות, בפרט, ייוותרו הוראות של
"חוקים מתים", שלא ניתן לעשות בהם שימוש, כלל וכלל, במקרה הרע, ושלא ניתן לאכוף אותם - הלכה למעשה - במקרה הטוב. אם צווי איסור הפרסום אינם ישימים ואינם אכיפים עוד, בתקופת האינטרנט, והוא הדין באשר לאי-היכולת למנוע השפעה על שופטים ועל מערכת השפיטה, כאחת, בדרך של פרסומים הפוגעים ב
"עיקרון הסוביודיצה", הרי חייבת המערכת המחוקקת, הלא היא הכנסת, לתת דעתה לכך ויפה שעה אחת קודם.
חוקים שהינם
"חוקים מתים" יש לנכש ולסלק מספרי החוקים בישראל ולהחליפם בחוקים תואמי מציאות של המאה העשרים ואחת. אוי לה למדינה שומרת חוק, שאינה יכולה -
או אינה רוצה, משיקולים אלה או אחרים - להתמודד עם מערכת ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה העשרים ואחת ולמנוע הפרות חוק, באמצעות מערכות התקשורת והמידע החדשות של האינטרנט וילדי טיפוחיו, קרי - פייסבוק, גוגל, טוויטר ושאר גופי המדיה המשודרת.
אי-התאמת מערכת החוקים בישראל למציאות החיים החדשה שיצרה המאה העשרים ואחת, תגרום כאוס משפטי, שיפגע ברקמת החיים של ניהול חיים מסודרים ומאורגנים, בידי מערכת חוקים המגוננת על הציבור, מפני הרחבת הפשיעה באינטרנט. לא לצורך כך הוקם האינטרנט ולא לשם כך קיימים חכמי משפט וטכנולוגיה, היכולים למצוא פתרונות משפטיים-טכנולוגיים להגנה על דליפת מידע ואי-הפרת צווי איסור פרסום, באמצעות האינטרנט.
מוכר וידוע לכל המשפט הלטיני:
"דורה לקס סה לקס", שמשמעו, כי החוק הוא קשה, אבל הוא חוק, כאשר כוונת הדברים הינה להנציח את עליונות החוק, גם במקרה של קשיים מרובים לעשות כן.
אם לא יימצא פתרון מהיר ויעיל לבעיית הפרת צווי אכיפת הפרסום ואכיפתם, תקרוס מערכת המשפט בישראל, בכללותה, תוך מספר שנים. לכן, אין מדובר בפתרון נקודתי אלא בפתרון מערכתי והתאמת מערכת החוקים בישראל למצב הטכנולוגי שמעמידה בפנינו המאה העשרים ואחת, בכל רבדי החיים.