"המבקשים טוענים, כי המומחה מטעם בית המשפט לא הטיל עליהם אחריות כלשהי. אין ממש בטענה זו. מעבר לכך שהמומחה אינו זה שקובע את האחריות המשפטית של מי מהצדדים, הרי שגם לשיטת המומחה - יש להטיל אחריות על המפקח הצמוד על הבנייה (עמ' 12 לחוות דעתו); מאחר שהמבקשים לא מינו מפקח כזה, הרי שנושאים הם באחריות". [השופטת
שרה דברת, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע; ההדגשה אינה במקור]
לפעמים המומחה מטעם בית המשפט מתנדב לכלול בחוות דעתו המקצועית שהינה בתחום ההנדסה, גם קביעות משפטיות, ובמיוחד שכיח לכלול את דעתו האישית הבלתי מלומדת בעניין האחריות.
יש לדעת כי הנושא מי הוא האחראי לקיומו של ליקוי מסוים או אי התאמה מסוימת אינו בתחום המומחיות של מומחה הנדסי או שמאי מקרקעין, אלא בתחום המשפטי, ובית המשפט הוא אשר צריך ומוסמך לקבוע מי מהצדדים אחראי ובאיזו מידה, על סמך ראיות בתיק. המומחה אינו בעל ידע בתחום ודעתו היא דעת הדיוט.
יש מקרים יוצאי דופן בהם המומחה מתבקש על-ידי בית המשפט לחוות דעה בנושא האחריות, למרות מגבלותיו המקצועיות בתחום זה, מסיבות שונות שיכולות להתקיים: ייתכן כי בית המשפט ירצה ללמוד מהמומחה דבר על המקובל בשדה הבנייה ולהתחשב בדעתו הלא-מלומדת בעניין האחריות; ייתכן כי בנסיבות המיוחדות למומחה ידע עובדתי בלתי ניתן לשחזור עקב שינויים שנעשו בנכס ו/או עקב מעורבותו בבניה; ייתכן כי בית המשפט מעריך את שיקול דעתו המשפטי של המומחה אף שאינו עורך דין. מכאן ועד התנדבותו של המומחה מטעם בית המשפט לתת חוות דעת בתחום האחריות - הדרך ארוכה, ולפיכך, נכון פסקה השופטת שרה דברת - סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע כאשר קבעה כי "המומחה אינו זה שקובע את האחריות המשפטית של מי מהצדדים" [ע"א 3703-09-13 עזבון המנוח חיים כהן נ' רנה אבגי, פורסם בנבו].
עניין אישי:
לא תמיד בית המשפט מבין כי מלכתחילה המומחה לא צריך לכלול בחוות דעתו את נושא האחריות, וכי טוב יעשה אם ישאיר שיקול דעת בנוגע לאחראי לליקויים - לבית המשפט. אני נוהג להימנע מלכלול בחוות דעתי את נושא האחריות אלא אם כן אני מתבקש לקבוע מי הוא האחראי, דבר שקורה, והנה, בחוות דעת תמימה שהכנתי עבור לקוח מבלי להידרש לנושא האחריות - בית משפט השלום בפתח תקוה לא קיבל את חוות דעתי משום ש ...לא התייחסתי לנושא האחריות, והעדיף חוות דעת אחרת של מומחה שחרג מגבולות הידע המקצועי שלו שלא כדין. להלן ציטוט:
"התובעים הגישו מטעמם את חוות דעתו של מר בן - עזרא. לא ראיתי לקבל את חוות דעתו בהיותה מגמתית, לא מבדילה בין ליקויים שבאחריות הנתבע לבין ליקויים שהוא כלל אינו אחראי להם".
מדובר בת"א 558-06-09 אבנא עוזרי נ' רדו אדמסקו בית משפט השלום בפתח תקוה, שופטת:
שלהבת קמיר-וייס, פורסם בנבו. על פסק דין זה לא הוגש ערעור כי לתובעים לא היה אפשרות לממנו. כמובן שלו היה מוגש ערעור היה ראוי שיתקבל ולא רק מהטעם הנזכר כאן. מיותר לציין כי פסק דין זה לא גרם לי לשנות דבר וחצי דבר בהכנת חוות הדעת המקצועיות שלי, אלא רק להצטער על כך שלא הוגש ערעור על פסק דין שגוי בעליל כמבואר לעיל.
מורה נבוכים:
התמקד בנושא ההנדסי של חוות דעתך ואל תפזול לעבר מה שיהיה כתוב [להשערתך] בפסק הדין, כך שגם אם תחוש כי בית המשפט ישמח להטיה של עדותך לכיוון מסוים - הישאר בדעתך המקצועית וזכור את תקנות האתיקה המחייבות כל חבר בלשכת המהנדסים [מדובר ב"תקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע) תשנ"ה - 1994, ציטוט תקנה 4: "בכל ענין מקצועי יפעל מהנדס או אדריכל בהגינות תוך שמירה על כבוד המקצוע ועל-פי שיקולים מקצועיים, ובנאמנות כלפי לקוחו"].
רק כך תבנה את מומחיותך לטווח ארוך, וגם מצפונך יהיה נקי.