שיעור חשוב למדנו מהשר
יאיר לפיד. שיעור שכבר חז"ל ניסו ללמדנו מזה אלפי שנים. כוחה של מילה. במילה אפשר להרוס ובמילה אפשר גם לבנות. יאיר לפיד בנה את עצמו באמצעות המילים. לא קראתי אותו וגם לא שמעתי אותו. אבל, מסתבר שמילותיו נעמו לשומעיו/קוראיו. וכך עלה לגדולה וישב במקום שם המילים נדחקות הצידה ויש להראות מה הסתתר מאחוריהן.
והנה נודע הדבר. שנאה. שנאה לאחר, לעני, ללומדי תורה, לאוהבי הארץ. לכל מה שרחוק מן האווירה הנהנתנית של החילוניות המתקדמת. המון שנאה, מורשת מבית אבא. ובשם השנאה הזאה עודד לפיד חוקים חדשים בארץ. והנה הפיכה ומבולקה. פתאום מותר לשנוא ולהכפיש חרדים. כאילו האויב הכי גדול לעם היהודי הם החרדים.
מסתננים גולשים לתוך הארץ על מגלשת "אוהבי אדם באשר הוא אדם" מבית השמאל ההומני. לא שהוא מארח אותם בביתו. פלשתינים משתלטים על סדר היום המדיני/הפוליטי. פיגועונים קטנים זזים הצידה. אמירות מגנות מצד העולם נדחקות לפינה. כי פה עסוקים. יושבות ועדות ומקמטות מצחן בחשיבות רבה באיך להביס את החרדים. חורשות מחשבות להוציאן מבתי לימודן, להכתיב להם סדר יום חדש מעל במה רהבתנית ומתוקשרת היטב.
אילו בדקו אותן ועדות ברצינות רבה יותר את הנושא, אילו לא היו שקועות בדעותיהן החשוכות המיושנות, היו מגלות כי הרצון לצאת לעבוד נמצא בציבור החרדי מזה זמן רב למדי. בתי ספר למקצועות הפרנסה פורחים ממש. בלי תיווכו המיותר של השר לפיד.
אילו היו בודקים, היו גם מגלים – להפתעתם? - כי יותר ויותר חובשי כיפות שחורות מתגייסים והם אפילו עושים זאת
טוב מאוד. המגמה הזאת נעשית באופן טבעי ומתוך הקהילה החרדית. אין צורך לדחוף ואין צורך ללמדם בינה. זהו תהליך איטי וזהיר שצריך בגלל אופיו הרגיש לצמוח אט-אט בהשגחת ראשי הקהילות השונות במגזר. על-מנת שלא לפגוע בלימוד התורה. על-מנת שקול התורה ימשיך להישמע בארץ ולא נהיה חלילה מיותמים ממנה. כי מה אנחנו בלעדיה? ומה אנחנו עושים אם לא היא? והיכן ילמדו הרבה תורה אם לא בארץ ישראל?
הגיע הזמן לפטר ולפרק את כל הוועדות לענייני מה-צריכים-לעשות-החרדים. לחסוך את הכסף הזה ולהחזירו לקצבאות הילדים, לדאוג שיתחזקו הילדים – מכל המגזרים - בגופם ובנפשם, ויוכלו - לכשיגדלו - ללכת מי לתורה, מי לעבודה וגם לצבא. למה לא? והעיקר שילכו כולם כולם לחיים טובים ולשלום. בעזרת השם. ויהיה שלום בארץ. בינינו כולם. היהודים.
