מהו הבסיס המשותף לקואליציית העוועים סטרוק-ישיבת "תורת חיים"-חמאס? פשוט מאוד: צהלה ושמחה על מותו של
אריאל שרון. כל בר דעת שיש בו טיפה של כבוד עצמי, רגש אנושי בסיסי, איננו מסוגל להוציא מפיו שופכין מן הסוג שאלה המוזכרים לעיל הוציאו. לא ייאמן עד לאן מסוגלת להגיע שנאה יוקדת, עיוורת, ועוד מפיהם של מי שרואים את עצמם כנושאי הדגל של מוסריות העם היהודי היושב בציון. בושה וכלימה.
השר לביטחון פנים מהר להכריז על פתיחת חקירה. זו גוזמה על גבול ההלצה. אין צורך לפתוח בשום חקירה פלילית. הבאת שמחה על מותו ראש ממשלה בישראל אינה ברת-אשם פלילי. היא מגונה, מבזה, בהמית ממש. על כך אין מענישים אדם בבית משפט. מענישים אותו על-ידי הוצאתו מקהל ישראל. מי שמוכן לסבול תופעה כזו, להתחבר אליה, לתת יד ולשלם הון עתק עבור האידיאולוגיה המטורפת שלו, לשתף עמו פעולה בכל קונסטלציה שהיא, עליו האחריות.
אריאל שרון ז"ל היה בחייו לאיש מורכב מאוד, שנוי במחלוקת הן כאיש צבא והן כפוליטיקאי. אסור להסתיר עובדות אלה, ועוד יבואו ימים והיסטוריונים או אנשי מדע אחרים שיעשו עמו את החשבון. מכאן ועד להביע שמחה על מותו של אדם, לפני שנקבר וגופתו מוטלת בפנינו, סבורני שיש כאן גרוטסקה שלעיתים נדירות ניתן להיתקל בה. אבל לסטרוק וחבריה מותר לומר הכל כי הרי הם אדוני הארץ ובעליה וזולתם אין אדם אשר יכול להחליט על גורלה. וכל הממרה את פיהם של סטרוקים למיניהם באחת הם אויבי הארץ, משוקצים ומבוזים, ולעיתים אפילו מוצדק להוציא כנגדם פסקי דין מוות.
מבית מדרשם של הפנטים ושטופי המוח הללו יצאו אלה אשר מינו את עצמם לסנהדרין החדשה, לכוהני הדת הבלעדיים, כפי שעשו זאת הסיקריים ומיני "עילויים" אחרים. מה הם הביאו על עם ישראל ידוע לכול. אין צורך לפרט. הלקח לא נלמד. פרקי ההיסטוריה של הפונדמנטליזם היהודי אשר המיט אסון על היהודים עצמם, מוצנעים בכוונת מכוון.
לאריק ז"ל אחריות בלתי מבוטלת במה שקם לנגד עינינו אך, כאמור, אין זו העת לריב ומדון. בחוותו-ביתו של אריק יושבת משפחה אבלה. אין לבניו, נכדיו וכל קרובי משפחתו שום אשם במה שנראה בעיני ההזויים שהוזכרו לעיל, כפשע הגדול של אריק.
למשמע סיסמאות שחוקות כגון "עם ישראל חי", כל ישראל חברים", ואהבת לרעך כמוך, אתה שואל את עצמך איך המדקלמים כל פסוק ממקורות הקודש של ישראל מסוגלים להעלותן על דל שפתותיהם? אסור לראות בכל חובשי הכיפות הסרוגות או האחרות כפנטים ללא תקנה. אסור להטיל על ציבור שלם אשם כבד. לא כל מי שנמנה עם קבוצה זו מזדה עם סטרוק וחבריה בישיבות גבוהות אך עם מוסר נושק לרצפה.
מובן לחלוטין גל השמחה שאחז בקרב הפלשתינים, אנשי חמאס, ואפילו ערבים ממדינות ערב שסביבונו. התנהגות בהמית זו לא הייתה הפתעה. לראות ולשמוע יהודים, במיוחד יהודים מאמינים, מביעים שמחה על מותר של מי שגם הם ראו בו גיבור ישראל, זה צורם, זה מעלה שאלות קשות לגבי עצם קיומנו כאן כעם.
לא הייתי מעולם מאלה אשר סברו ששרון נקי מכל רבב פוליטי או מדיני. מעולם לא סגדתי לו ולאלה שכמותו כי אינני נוהג לסגוד לאף אחד. סבורני שתגיע העת שניתן יהיה להתחיל ולהתמודד עם כל עברו של אריק, אך עד אז מן הראוי להניח למת לנוח במשכבו בשלום, ולא פחות מכך, לחסוך מן המשפחה את התודות והברכות נוסח םטרוק-"תורת חיים" ושות'
